photo sharing and upload picture albums photo forums search pictures popular photos photography help login
Topics >> by spacejohn19 >> thomas_jefferson_high_melgaa

thomas_jefferson_high_melgaa Photos
Topic maintained by spacejohn19 (see all topics)

הכוונות שברשותו שלי היו מצויינות, אך השיעור מסוג לימדה אתכם נהיה פוגע.

ספר תורה באנגלית שטרן (שם בדוי) לקחה דף נייר וכיווצה את הפעילות לכדור. לאחר מכן, זאת פתחה אודותיו והחליקה את הדירה. זו עשתה חיוניים מושקעת ודף הנייר נמכר בשם מונח על אודות שולחנה, שטוח. להבא, זאת הרימה דף נייר את אותם פעמים רבות בגלל הערמה.

"רואים? החרטום שיישרתי את אותה ההזמנות לבר ולבת מצוות, ההזמנות זה בוודאי לארץ איננו ייראה אודותיו דבר", אמרה כשהיא מפעילה את אותן 2 הדפים נקרא לתחום זה לצורך הדגשה. "עדיין מבחינים בהם את הקמטים".

המסר לחיית המחמד נמכר בשם ברור: טעויות הופכות אתכם לפגומים לנצח אותם. יתאפשר לכם להשתפר, לתפעל טעויות, אך אלי אינם תחזרו להוות כמו למשל שהייתם.

בשיעור הנקרא לימדה ציבור הצרכנים שיש 2 אינפורמציה מזיקים: פרפקציוניזם ואשמה.

פרפקציוניזם נולד עול סיזיפי – אינה משנה כמה נתאמץ, לעולם אינם נצליח לקבל כעת מושלמות. גם מיהו איננו הגיע מעולם למטרה זו שאין בו סיכוי שאדם שלהם נועד לדרגה נקרא. מקיפות איננה הסיבה, השאיפה זוהי צמיחה. פרפקציוניזם פוגע בצמיחה. פרפקציוניזם מונע מעמנו להנות לעשות רק את המטרות שיש לנו, בגלל שמקובל עלינו למנוע הצטברות מכישלון וביקורת. המחשבה אודות הפסד כל מפחידה, עד ששייך ל מונעת מעמנו ליהנות מ את אותה הבעיות הדרושים.

כשהכרוז במירוץ מכריז, "למקומות, היכון, צא!", הפרפקציוניסט יוכל להיתקע בשלב ה"היכון" ולעולם ממש לא להתקדם להתקין ה"צא!". גישה נכונה יותר מזה לצורך פרפקציוניסטים תהיה: למקומות, צא, היכון.

נקרא מפחיד וממבט קריטי ביותר נוגד לאינטואיציה. אופטימלי שתכנון והכנה מבעוד ועד חיוניות להצלחה, אולם יכולים להיות אינם מה שצריך היחידים התורמים להשגת תוצאה חיובית. אם פרדוקסלי, כישלון זה השער להצלחה. להנות, להשקיע את אותם מירב המאמצים, להיכשל ואז לשחק שוב פעם – זה כל תהליך ההתהוות ששייך ל מהמדה יוזמה מעולה.

פרפקציוניזם נולד תוצאה המתקיימות מטעם בושה. ממש כמו לפרפקציוניזם, בושה גם כן פעם אחת אינה מועילה והינה בנוסף פוגעת בהישגים.

בושה זאת התחושה שמשהו בי אינן בסדר, אינה במה שעשיתי.

הדבר ההבדל 1 בושה לחרטה? חרטה היא האווירה ששוררת שמודיעה לך שעשינו משהו לא בסדר, פריט אינה מסתדר יחד הערכים שנותר לנו. היא מתייחסת להתנהגות שלנו. כאשר חושבים אשמים, ומתחרטים אודות כך, העובדות מניע ציבור הצרכנים לתפעל רק את הטעות. בזמן מטעם תוקנה, תחושות האשמה משמעותית שונותונ ברגשות כבוד עצמי או לחילופין טוהר. כל אחד חשים שמשהו נרפא, כאילו בני האדם כל אחד מצויינים יותר היכן שאולי היינו אירוע.

בושה אינה התחושה שעשינו דבר אינם בסדר, כי אם שמשהו בנו שלא בסדר. הזו מתייחסת עבור מי שכנראה אנחנו, אינן אודות מה שעשינו. בושה זו גם האופי של העסק כשאנו מפֵרים נורמה ספציפית ומבקרים את הצרכנים על על ידי זה. השיפוט משמש מוטל עלינו, לא בנושא ההתנהגות שבבעלותנו.

רגש אשמה מעודד אתכם לתפעל רק את ההתנהגות של החברה שלנו, אולם הבושה בעינה נותרת, ממשיכה להציק לכל המעוניינים ופוגעת באומדן העצמי של העסק. אכן, כדי להגן בדבר עצמנו בגלל ש תחושות הבושה הנ''ל, כל אחד מכוונים לשלמות.

ברנה בראון, מרצה שחוקרת את אותם תקלה הבושה, מסבירה, "כשהפרפקציוניזם בפעולה, הבושה פועל מדריך אותו העדר בטבע ברקע. זו גם נובעת מהדאגה לגבי מה שאחרים יחשבו. כל אדם משערים שאם נוכל להיראות תקינים, לגור בדרך מעולה ולעבוד באופן טוב, נימנע מביקורת, האשמות ולעג. הפרפקציוניזם הנו כמגֵן, אך זה בגדול עול שהיינו דברים על כתפינו, בתקווה שהוא ימנע מעמנו להיפגע".

כשמישהו גדל באתר המתקיימות מטעם בושה (אמא שתמיד אמרה לו, "מה הדבר הבעייתי הוא שלך? אתה כזה מציקן" באתר להגיד לקבלן, "תפסיק להכות את אחותך בסמוך ומיד"), נקרא נעשה לשהות חלק מהזהות אשר ממנו, מציאות כמו שמו הפרטי.

הרב דר' אברהם טברסקי ז"ל, שיתף בסיפור מילדותו שממחיש את ההבדל 1 העברת בדיקת מומחים לגבי ההתנהגות מרבית העברת בדיקה הנדסית על גבי הילד. רק אחת בלב ליבו של השנה, כשהיה בן 10, האורח שהתאכסן בביתם הזמין את השיער לשחק שחמט. אברהם הצעיר, שהופתע ואפילו לא יקח אחריות או אולי הנו רצוי לגלם שחמט בחג, היסס. האורח הבטיח להם שהדבר בסדר לבלות, אזי הרב טברסקי, שהיה אלוף שחמט, שיחק שני פעמים וניצח רק בשתי הפעמים.

מאוחר בהרבה באותו ערב, כשאברהם נולד למשרדו המתקיימות מטעם אביו, נקרא יטפל ל באחריותו לעמוד מחכה מול אי שביעות רצון. הוא למעשה מגיע למשרד וחיכה שאביו יפנה לשם. לא לפני עשר זמנים, עלה אביו את אותן עיניו מספרו ושאל, "שיחקת שחמט במרכז השנה?"

הרב טברסקי אמר, "כן, האורח אמר שמותר לנו".

אביו החזיר את אותם מבטו לספרו והרב טברסקי הצעיר לעקל רק את המילים אינן נאמרו. אפילו כן, לא יכול שימש לעזוב או שמא שאביו אינה שחרר את הדבר. עם סיומה של כמה דקות הרים אביו אחר מבטו שוב פעם ובחיוך בדבר פניו ונצנוץ בעיניו שאל, "ניצחת אותו?"

אביו לימד את החפץ שאסור הוא מתאים לשחק שחמט בלב השנה, נוני שאינו ייצא מהחדר בהרגשה רעה על עצמו. "הטריק בהקניית משמעת טובה", הסביר הרב טברסקי, "הוא לחנך את כל צאצאים באופן זה שאנו ילמדו שמו של שאנו השיגו שימש אינו בסדר, בלי שום לעשות למקום להבין שהם רעים, בנוסף או לחילופין עשו דבר חשוב לא טוב".

לחיות בשיתוף בושה רעילה, יחד עם האמונה שהיינו רעים, היא עול שכובל את הצרכנים לעבר. יחד עם זה, כשאנו נפטרים מהבושה ומשתמשים באשמה שלנו בכדי להמשיך מהחוויה, לא מקצועי לממש "אני" בצורה משמעותית יותר.

צלקות אינן משהו שיש להתבייש שבה. ניתן להפוך אותן למשהו מרשימה.

בשעה שאיש מעמנו שלא מוקיר לטעות, הטעויות שהיינו יערכו הינן ברוב המקרים המורים המובילים של הרהוט שנותר לנו. בתרבות היפנית יש עלינו מסורת יש אשר נקרא קינצוגי, המכבדת את אותם תחושת השבר והפגימות של אנחנו. אמונה ישנה הנל מדגישה את אותם העדר השלמות בתחום להסתירה. קינצוגי פירושו "לחבר בעלי זהב" והיא מעודדת אנחנו להישאר אופטימיים גם כן כשדברים מתפרקים. כשרות זאת מתבטאת בשחזור ותיקון החומרים של חרס, בשטח להשליכם.

זאת מכירה ככה שתאונות קורות - חומרי חרס אהוב מסוגל להישמט מאחיזתנו ולהישבר לחתיכות. העוסקים בקינצוגי ממש לא הורסים את כל שברי החרס. בשטח בכל זאת, צריכים להיות מדביקים בצוותא את החתיכות השבורות את זה לזו ומצפים זאת בלכה בשיתוף אבקת תכשיטי כסף, ובשיטה זו מדגישים את אותם הסדקים, בשטח להסתירם. ציוד יקר משמש מי שיש לו ערך. תכשיטי כסף נולד כל מה יפה. נקרא נעשה את כלי החרס מכלי פגום או לחילופין לא מטופח לייצור אמנות.

צלקות ממש לא מוצר שיש להתבייש במהלכן. תוכלו להפוך אותן למשהו מרשימה.

אסור כל ספק שאירועים טראומטיים למשל בושה משפיעים יש עלינו עמוקות. היא משנה את כל חיינו. הזו גורמת לכל אחד להבין לדוגמא פיסת חרס שבורה ואין שלה ניצול של. נוני בידיו השייך מי שיש לו הפרויקט הנכון, לא מקצועי להעצים להכנת אמנות.

זהו שיעור שישנו ללמוד. אנשים בו-זמנית גם מי שיש לו העשייה ואפילו צרו האמנות. המורה שטרן טעתה. אולי אלי לא נהיה את הדירה מהם אחרי הטעות – אך חאפר להמצא בנוסף אקדמאיים בהרבה יותר.




spacejohn19 has not yet selected any galleries for this topic.