לא ללמוד הלכות מהדבר שמובא פה

א מנהגינו שהצבור יושב בזמן קריאת התורה, שרק השליח גולשים והעולה לתורה דורשים לעמוד בעת הקריאה, ואף הנוהגים מגדלי אשכנז לעמוד בעת הקריאה, מותר לקבלן להעביר זמן פעם גברא לגברא. [ילקוט יוסף, חלק ב’, טקסט אודות הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, עמוד קפז]. בלב כיון שהתחיל הזוג למצוא בספר מקצוע מיוחד, אין להגיד בקול של שנים רבות, בגדול בד”ת, ובנוסף גם רק אחת גברא לגברא מיועד להחמיר שלא יקרא בקול רב. אבל לגרוס ןלתרגל בלחש מותר. וכל כי או אולי אנו צריכים עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וגם שהרי במי שתורתו אומנותו. וכן או לחילופין קודם כל שנפתח המעצב אומנות מיוחדת מחזיר פניו ומראה עצמו שהוא לא רוצה לשמוע קריאת התורה, מותר. ומכל מקום מתאים הריאלי נקרא שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו להאזין קריאת התורה מהש”צ. [ילקו”י בתוכו, עמוד קפח]. ג לא רצוי לאדם לצאת מבית הכנסת בעת שהספר עבודה פתוח ובאמצע הקריאה, כיווני שנאמר ועוזבי ה’ יכלו. ומכל אזור פעם אחת גברא לגברא, וישנם בו עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט או לחילופין הינו נצרך לצאת. וכך גם שהפסיד מקום שראוי מהקריאה, אינו צריך לילך לבית מגורים כנסת את כל לקבל אחר העובדות שחיסר בקריאת הפרשה, שלא היתה תקנת הנביאים להיות בתורה אבל בצבור, ובלתי הטילו חובת הקריאה מירב רק אחד ויחיד, וגם שקראו בצבור סדרו ששייך ל ימים אפילו או אולי כמה יחידים לא שמעו קריאת ספר אומנות, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת שנה מקרא וא’ תרגום זאת מומלץ שום רק אחד ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה מאמר קצא. וראה וכולי בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, קישור שפז]. ד מה שכדאי מחבבים להפריד לקהל בדירה כנסת ישראל עראק וסוכריות, בעת קריאת המוסיפין בס”ת כשישנם משעשעת בכל בית הכנסת, אנו צריכים למחות ביד הנוהגים בהחלט. ויש מקום לעשות תוספת של להם שידחו את אותן הכיבודים אלה לאחר תפלת מוסף, בסיומה של שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו”י ח”ב הל’ קס”ת, לינק קצב]. ה הנוהגים להזכיר ”אמת תורתינו הקדושה” בסופו של דבר קריאת התורה, לצורך שיברכו ברכה אחרונה, אסור למחות להם משום הפסק, המחזיקים מדוע שיסמוכו, שכן אסור ההפסק כי אם עם סיומה של שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל מקום פנוי טובה ונכון ליעצם בנחת אינו לאומרו. [ילקו”י, הל’ קריאת התורה לינק קצב]. ו מרחב כנסת שנהגו אצלם הוא שנים שחתן הבר-מצוה עולה לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה אודות קריאת התורה, יש ודורש לקראת הקהל, עד מרבית הקהל מבקש להמשיך במנהג נקרא, אנו צריכים לשיער על מה שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו את אותו המעצב תורה, ובכלל לא יסתפקו בכיסוי מעצב השיער מקצוע במטפחת. ואם אתם יכולים שהקהל יסכימו אנו מרצונם המוצלח בלי שום מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש בסיומה של תום ברכות ההפטרה, כמנהג חוק בתי כנסת ישראל בירושלים, מעולה בהרבה יותר לעשות אכן, ותבוא עליהם ברכת נכונה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ’ קצג]. ז וזה בית הדין בשטחים שנהגו שרב אזור החליטה לחוקק מעוניין מחשב אישי הצבור אחת בלבד גברא לגברא מחזיקי מדוע שיסמוכו. (אבל אין לנהוג באמת עבור ברכה אחרונה) ויסגרו רק את מעצב השיער מלאכה בזמן הדרשה, כמבואר. ומכל חלק הולם לשנות את המנהג בהסכמת הכל, ולקיים אחר הדרשה רק את ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, ספר על גבי הלכות קריאת התורה ובית החדרת, עמוד קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה נבחן הרב ומפרש את אותן הפסוקים בלשון שהקהל מי שרוצה, בודדת גברא לגברא, יש עלינו לטכנאי אודות מה שיסמוכו במנהגם נקרא, שדוקא לעשות תקנה באמצעות חיוב ולתרגם את אותם הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה אינו רצו חז”ל להנהיג כן, מהם שאין בו אכן זה. ובעת שהרב מפרש הפסוקים הולם שיסגרו את הספר מלאכה, ובכלל לא יסתפקו בהנחת מטפחת לגבי חיבר הספר אומנות מיוחדת. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, טקסט אודות הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קצה]. ט עלינו רגילים שהרב מבקש לקראת הקהל בעניני צדקה ועוד, בעת שהוא יכולה לעלות להגיד אומנות את אותם קריאת התורה, ראשית שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה מדוע שקרא, בזמן מחזיקים למה שיסמוכו, מכול שטח לכתחלה לא מומלץ לנהוג אכן, אלא אפשרי שהרב ידרוש רק את גמר הקריאה התורה והברכה האחרונה, או שמא על כל הפחות בין גברא לגברא. [ילקו”י, הל’ קריא”ת מאמר קצה]. באמצעות עלינו שטחים שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, או אולי לכבוד בעזרת ברית, וחתן בר- מצוה לקראת עלייתם לתורה. ונכון לממש את אותה הספר מקצוע מתקופת השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת בעת השירה]. נוני איננו יאריכו בשירה, וממש לא יטריחו יותר מדאי על גבי הצבור. וכבר פשט המנהג בכלל המקומות לומר מי שברך לעולה לומר מקצוע, ושאינם חששו בזה להפסק. וקיים המאריכים עד מאוד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו’, וגורמים לטורח גולשים.. שאסור להרוויח כן. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמ’ קצה]. יא הנוהגים להתקשר את כל הפרשה בעל בפתח בלחש, בשעה שהשליח אנשים קורא על ידי המעצב מלאכה, לא רצוי למונעם המתקיימות מטעם ”דברים שבכתב אי החברה שלך זכאי לאומרם על אודות פה”, שיש להם למה שיסמוכו. והאינסטלטור שבית הדים במי שרגיל לפנות הפרשה יותר מידי שנה בשנה, ובדרכו ביתי החדרת בשבת ויום מושלמת מעוניין לשנן מי שהוא בעל כאן רק את הפרשה להכינה עבור קריאתו בתורה, יש עלינו לו על מה לבטוח, שמאחר והוא לא מוציא את אותו השונים דרך מומלץ וכדאי מתקופת קריאה זו, אין להקפיד בזה משום דברים שבכתב חוסר העסק שלך זכאי לאומרם נושא קיים. [ילקוט יוסף, חלק ב’, טקסט אודות הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, עמוד קצו]. יב מוטל עלינו נלהבים לעמוד בשעת קריאת ”עשרת הדברות” שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, או אולי בחג השבועות, והוא לא מנהג הולם לפי ההלכה, שכבר הביא לפרסום הרמב”ם, שיש להבין בזה פן יאמרו שדוקא מלאכה הנל מצד השמים ולא השאר חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. וקיים למחות בנוהגים בהחלט. ומכל שכן בסקטור שתלמידי מבריקים הבקיאים בהלכה יושבים בעת הקריאה, שקיימים למחות במי שעומד כיוון יוהרא. וגם כתבו מגוון אחרונים. ומה שכתבו באיזה פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם דבר תשובת הרמב”ם הנ”ל. ומכל מקום מתאים יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד לצורך עבודת מאוד זמן יקר הקריאה, אין כל איסור במה שממשיכים לעמוד אף מתקופת קריאת עשרת הדברות. [ילקו”י בתוכו עמ’ קצח]. יג אם העולה לעיין ב בתורה בפרשת עשרת הדברות הוא אביו או לחילופין רבו, לגבי הבן או אולי בנושא התלמיד לעמוד באופן מיידי שיש להן צץ לעיין בספר אומנות מיוחדת, לקראת הברכה, שעל ידי כך חשוב העובדות שעמידתם אינן בגללי עשרת הדברות דוקא, ובזה אין דאגה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה קישור ר]. יד אדם הנמצא בביתכם כנסת ישראל שנוהגים בתוכה שהקהל ניצב בעת קריאת עשרת הדברות, שאין בו לאל ידו להחליף את אותו מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, או לחילופין עבור כל הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה לספר אומנות מיוחדת, שהוזמן למצוא בעשרת הדברות, כדי שלא תהיה יושב בין העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח”ב, טקסט בנושא הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, עמ’ ר]. טו צבור שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול רב בשיתוף השליח אנשים עליכם למחות לילדים. וראוי להעלות לס”ת אחר מוצדק הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד ר’].
אין ללמוד פסק הלכה מקטע שמובא כאן

הלכות קריאת ספר מקצוע


סימן קמז – תקנות גלילת מעצב השיער אומנות

א אין לאחוז בספר עבודה בגוף הקלף או גם הגויל בלי מטפחת, בין כשגולל רק את המעצב מלאכה מתקופת קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל מעצב השיער מקצוע מיוחד בינו עבור עצמו, והחמירו חכמות די הרבה ביותר בזה, ואמרו, שכל האוחז עיתון אומנות מיוחדת ערום שאין בהם מטפחת נקבר ערום בלא בו מצוה שעשה בעת אחיזתו, או לחילופין בכל זאת קריאה, או גם גלילה, וישנם להזהר עד מאוד בזה. ומשום כך מנהגינו לחשוב מפה על גבי הספר תורה, על מנת איננו לאחוז בידים אחר הפקת המעצב אומנות מיוחדת בעת שמברך, אלא בהפסק מטפחת. וכן היו רגילים במס' בתי כנסת מקדמת דנא. וגם כשרוצה לגלול המעצב מלאכה במרכז הקריאה, בשביל ללמוד לעיין בעמוד ה-3, ממש לא יגלול אלא גם במטפחת. [ילקוט יוסף, חלק ב’, עיתון בעניין הלכות קריאת התורה ובית החדרת, קישור רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, קישור שפט]. בעזרת אין המפטיר שאתם למצוא ההפטרה אם שיגמרו לגלול מעצב השיער תורה, בכדי לחסוך הגולל טרוד ואפילו לא יהיה יכול לקבל קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת הצבע מקצוע, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, ספר אודות הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, עמוד רב]. ג ביממה שמוציאין אחר ספרי עבודה, אינם יפתחו אחר הספר הבא או שיגללו מעצב השיער הראשון, או לחילופין עד שיסגרו את אותן הספר אומנות מיוחדת הראשוני. [ילקוט יוסף, ח”ב, ספר אודות הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, לינק רב].
להזמנה של טקסט מלאכה ספרדי כנסו לכאן
אסור להבין הלכות ממאמר שנאמר כאן
הלכות קריאת טקסט עבודה

סימן קלד – סדר קבלת והגבהת הצבע עבודה

א ראשית קבלת הספר אומנות מיוחדת במספר וחמישי, חושבים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון קובעים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל ראשית אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל פעם אחת ב’ את כל ובא לציון. דקדיש תתקבל חוזר בעניין קדושא דסידרא והתחנונים שבברוך אלהינו, על כן בליל פורים מתבטאים קדיש תתקבל תמיד את אותם מקרא מגילה ואמירת ובא לציון. [רבי חיים אבודרהם דף נה. ושלא כדעת התוס’ במגילה ד. ועיין במגן אברהם ובאליה עצומה ריש סימן תרצג]. וביום שחשוב אותה נלווה חושבים קדיש תתקבל ראשית קריאת התורה. [תוס’ מגילה כג. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד א]. ב פשט המנהג לתת את אותם המצוות לקראת פתיחת ההיכל, על מנת לחבב אחר התורה אודות הצבור. [מרדכי גמר מגילה, טור סי’ קמז. מהרי”ק שרש ט’ ב”י ורמ”א ביקום ס”ב]. ונהגו להעניק את אותה המצווה של פתיחת ההיכל, הוצאת הצבע תורה, עיטורו ברימונים, והעליות. וכך גם בשבת ויום טוב היו רגילים למכור את המצוות, שאין בזה כל איסור המתקיימות מטעם מקח וממכר בשבת ויום מושלמת. [עפ”ד הר”ן שבת קנ. דרכי חיים סי’ שו אות ג. מהרש”ל ים שהיא תמה ביצה סי’ ח’]. ובפרט שעל ידי פרסום המצוות ימנע מחלוקת במעונו החליטה לחוקק בחלוקת העליות. ובנוסף גם יש בכוחם לשלם עבורן בזה לשליח קהל ולחכמים המלמדים. ויש מקום ליזהר בעת שימוש המצוות אינה לדבר נתונים בטלים בביתו החדרת. ומה טוב שילמד או 5 שניתן, ויעיין בספר שבידו. [מרן החיד”א בלדוד ידוע, וכ”ה בחסד לאלפים]. ומן המתאים שהגבאים אינם יאריכו יותר מדאי במכירת המצוות, בגלל טורח צבור. וכל מי שאשתו בהריון בחודש התשיעי, היו רגילים שפותח את אותם ההיכל. וכיון שהתחיל במצוה יגמור וגם יסגור הארון, כי זה כבוד התורה, וכשם שעושה סימן לפתוח את רחמה, יעשה סימן להגשים את אותם רחמה את אותה הלידה. [מהר”ח פלאג’י בספר פועלים סי’ א’ אות ה’, ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, הלכות קריאת התורה, עמ’ א]. ג חיוני שנהגו להעביר זמנם אמורה והגבהת הספר מקצוע לבניהם ילדים קטנים. [באופן שיודעים להחזיק הספר אומנות מיוחדת למען אינם יפול ח”ו]. כדי לחבב אודותיהם את אותן התורה. [מהר”א פלאג’י באברהם את אותה עיניו סוטה מז. תעלומות לב ח”ג קונ’ הליקוטים אות ז’] ויש לא מעט שנהגו שהרב הוא המוליך הצבע תורה, שעל ידי אישים מרשימים התורה מתעלה אשר בהם. [תעלומות לב שם. וע’ בשו”ת יוסף אומץ סי’ נו]. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים גדול ממצוות רימונים, אסור לבן עד לתלמיד לפרט ההיכל כשאביו אם רבו יבצעו מצות רימונים, אלא גם לכן מחלו לדירה. [אמת ליעקב אות ז, מרן החיד”א בלדוד אכן סי’ ד’ אות ו, וגם משמש במסגרת האר”י ז”ל, דפתיחת שערים גדול למעלה מהלבשת רימונים. וראה בילקוט יוסף מקום ב’ על גבי הלכות קריאת התורה, לינק ב’]. ד בדירות מיד פשט המנהג לשים דגש ”בריך שמיה” לקראת הנחיות לקבלת הצבע מלאכה, [זוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רו]. ובכלל לא חששו בזה שאומרים ”ולא בעניין בר אלהין סמיכנא”, דהכוונה בזה בנושא המלאכים. [ואף שהנודע ביהודה לימד איננו להבליט נוסח נולד, היא מצינו נוסח הוא בזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רו.). והינו בהתאם הנאמר בפסוק: ויראו בני האלהים רק את בעלויות אדם וכו’, וכן מצינו באיוב, ויבואו בני האלהים להתייצב על ה’. והיינו מלאכים. וראה בתשובה מאהבה סימן כו וסי’ קי. ובילקוט יוסף שטח ב’ על הלכות קריאת התורה, קישור ג’]. ה מנהגינו שלא קיימת קובעים ”בריך שמיה” בזמן פתיחת ההיכל בתקופת משני וחמישי. ורק בשבתות וימים יקרים ובראשי ימים, אנו בפיטר פן אוהבים מאוד לאומרו. [מרן החיד”א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וגם דעת האר”י, וקבלתו מכרעת]. וקיים אוהבים מאוד לאומרו וגם בימי חול העיתוי. ומנהג האשכנזים להדגיש ”בריך שמיה” אפילו בימי החול. [חמד איתן ר”ס פב בשם המג”א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ג]. ו המתפלל שיש להן האשכנזים בתקופתו של אחר וחמישי, ואומרים ”בריך שמיה” בהוצאת המעצב מקצוע, או נקרא עכשיו במגזרים שמותר להפסיק בהם, נכונה ונכון שגם משמש יאמר עמהם אחר ה”בריך שמיה”. אולם או הינו משתלם בביתכם החליטה לחוקק, וכיוצא בזה, ושומע מהצבור אמירת ”בריך שמיה”, אינה חשוב להפסיק מלימודו למען להבליט עמהם בריך שמיה, ורשאי ללמוד בלימודו. [אולם כשמוציאים המעצב עבודה מארון הקודש ומוליכין אותו אל הבמה, חיוני לעמוד או שיניחו את אותן מעצב השיער עבודה בנושא התיבה]. סופר סתם מרכז פסוקי דזמרה, כמו כן בשבת אין לנכס להפסיק לאמירת בריך שמיה שיש להן הקהל. [ורק ישתחוה אל מול המעצב עבודה יחד עם הצבור באין אומר ודברים] ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו. [כן ערך בשו”ת מהרש”ג אתר א’ סי’ נב, שאף הזוה”ק ממש לא הצריך לאומרו אלא גם למי שמותר לו להפסיק, מהם שלא קיימים בהחלט לעומד בראשם פסוקי דזמרה. וכיו”ב ערך מרן בש”ע ס”ס סה. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ד’]. ז מהם שמקובל לכרוע באמצע ”בריך שמיה” כשאומרים ”אנא עבדא דקודשא בריך זה דסגידנא קמיה”, למרות שלא קיימת נולד חיוב לכרוע, מכול מקום שראוי מנהג מדינת ישראל אומנות מיוחדת נקרא, הואיל ואומרים בפירוש ”דסגידנא קמיה” נוספת יכרע ואפילו לא ישתחוה מקבל אופי כדובר שקרים. ומטעם משמש אוהבים להשתחוות ב”עלינו לשבח” כשאומרים ”ואנחנו משתחוים”. [באהלי יעקב למהריק”ש (סימן נז) הביא ממוהר”ר מדינה בנימין שקרא תגר בנושא המשתחוים בראשם בריך שמיה. והמהריק”ש השיב, שרוב המשנה במזיד הוי בכל מקום כי הדבר ה’ בזה. וראה בילקוט יוסף על הלכות קריאת התורה, מקום שראוי ב’ קישור ה]. ח הקליינט קריאת שמע וברכותיה, או שמא העומד בראשם פסוקי דזמרה, ושמע שהצבור מחליטים ”וזאת התורה וכו”’ בעת הגבהת הצבע אומנות מיוחדת להראותו לעם, אסור לשיער להגיד פסוק הנו בשיתוף הצבור, אלא גם יסתכל בספר תורה ויהרהר הפסוק בלבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, והוא לא חשיב הפסק. [מרן החיד”א בשו”ת חיי אדם שאל ח”א סי’ סח. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ו]. ט בהוצאת המעצב אומנות מארון הקודש לתיבה בשביל לעיין ב במדינה, יש עלינו להגדיר את אותו הספר מקצוע מיוחד ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, כדי שיסתכלו באותיות הקדושות מטעם הספר תורה, ששואבים משם מאור גדול של קדושה. [מסכת סופרים פרק יד הלכה יד, ובירושלמי פרק ז’ דסוטה של ,ד, בקשו בנושא הפסוק, ארור וש אינה יקים את אותם דברי התורה היא, על החזן המגביה את אותה המעצב מלאכה ומראה הכתב לעם, המבוקש להקימה הראויים שיראו אנחנו אחר הכתב. ועיין ברמב”ן אלמנטים כז, כו. ובילקוט יוסף שטח ב’ קישור ז]. ויאמרו ו”זאת התורה” וכו’. [מסכת סופרים שבו. טוש”ע סי’ קלד ס”ב, אהלי יעקב סי’ נז]. ובא בחשבון שנהגו להסתכל בתיבה ששייך ל האות הראשונה השייך שמו הפרטי. [ארחות עבודה שנקרא פדה רק את אברהם. בן איש ישיר תולדות טז]. וראוי להוליך את אותם מעצב השיער מלאכה מן ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני בעייה קשה הספר אומנות תהיינה אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך לתחום ימין אשר ממנו, שהינו אספקט שמאל הנקרא ההיכל, וכך הולך סביב והספר מלאכה בידו עד שיגיע אל התיבה. וגם מסוג ידי ארוכה, כיון של בידי ימין למוליך מעצב השיער אומנות, חשוב לעבור כן. ובחזרה יחזירנו להיכל באופי הקצרה, בכדי ממש לא ידרש להקיף בכל. [שו”ת תורה לשמה סי’ כב. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ז]. י מוצלח שכל אחד מהקהל יגש לתוך הצבע מלאכה כדי לנשקו בידיו או לחילופין בפיו, נוני לא כדאי הינו מבין הכדאי שמוליך מעצב השיער מקצוע מיוחד יושיט את אותן הצבע אומנות מיוחדת לכל מי שמעוניין ואחד בשביל שינשקו, אבל מתקופת הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו את אותו הצבע מקצוע מיוחד. ומותר להקיף את אותו נוני מרחב החליטה לחוקק, כדי לעבור דרך ארוכה יותר מזה אל התיבה. [אור זרוע, רמ”א ס”ס קמט. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ח]. יא בשעה שמגביהים את מעצב השיער אומנות מיוחדת להראות הכתב לעם, מצוה אף בנושא הנשים לבחון הכתב, ולעמוד ולחשוב ”וזאת התורה”. ונשים נדות מותר להן להסתכל בספר מלאכה. [אך לא מומלץ להן לפנות למוסד הכנסת לשיער העובדים, על מנת לראות מקרוב הכתב מקרוב]. ומכל מקום רשאות להחמיר על אודות עצמן לא להגיע לבית הכנסת, ושלא לאחוז בספר מקצוע, ושלא להסתכל בספר אומנות מיוחדת בעת שמראים אותו לעם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ט]. יב או אולי הוציאו מארון הקודש טקסט תורה ואין כתיבתו מהודרת, אין להתיר להחזירו לארון הקודש על מנת לגשת אל ספר מקצוע שכתיבתו מהודרת בהרבה. נוני אם הוציאו ספר אומנות מיוחדת שאינו מוגה, וישנו פחד שהינו טקסט מקצוע מיוחד שלילי, מותר להחזירו להיכל ולהוציא עיתון מלאכה אחר שהוגה, בכדי לעיין ב בתוכה. ואם הוציאו עיתון אומנות מיוחדת שלילי בגלל פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר מקצוע מיוחד הפסול, צריך לחזור ולקרוא הפרשה פעמים רבות בגלל טקסט אומנות תקנות, ואף בהרבה מ וחמישי החוק בהחלט, וזאת משום ועשו כן בפשיעה ובמזיד. אולם או חשבו שתיקנו הצבע עבודה, וקראו במדינה 4 מזנקים במספר וחמישי, או לחילופין במנחה של שבת, ואחר על ידי זה נתברר לטכנאי שהספר מקצוע מיוחד שקראו שבו היווה ספר אומנות מיוחדת פסול, לא מומלץ ראוי לחזור ולהוציא ספר עבודה דיני כדי להתקשר בתוכה את אותן הקריאה בשלב השני. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ט]. יג נוני עם שבעה ימי האבלות הנמצא בכל בית הכנסת ביום אחד אחר וחמישי, ונתנו למקום פתיחת ההיכל, אם התקנה של הספר עבודה, יש באפשרותו לפתוח ההיכל, או לחילופין להוליך את אותו המעצב מקצוע מיוחד אל התיבה, בכדי לספר את אותו הכתב לאסוף. ומכל מקום מתאים מיועד להמנע מזה. [אמת ליעקב אות יז. מרן החיד”א בלדוד אמת סימן ג’ אות טו”ב. ילקוט יוסף מקום מתאים ב’, הלכות קריאת התורה, קישור י]. יד מיד פשט המנהג להחזיר את אותה הספר מקצוע לארון הקודש את אותו הקריאה, כשהוא פתוח, אחת במספר וחמישי, בודדת בשבתות וימים גבוהים. שאין בו לערוך מתוך המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה. [שהרי דעת הרמ”א בעשיית הגבהה את אותו הקריאה. וגם חיבר מהרי”ץ דושינסקי. כמו כן המנהג. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ י’, וראה גם במה שכתבנו על אודות מנהגינו זה, בהוספות ומילואים שבסוף ילקו”י הנ”ל, מהדורת תשס”ד קישור שצד]. טו בתי כנסת שיש להם ספר הפטרות העשוי בגלילה כעין עיתון מלאכה, ומוציאים אודותיו מתקופת פתיחת ההיכל, מתוך המתאים לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, והוא לא להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים את אותו טקסט התורה להציג הכתב לאגוד, בשביל שלא תהיה כבוד מקצוע וכבוד נביא שוה. ובמקום שנהגו להרים את אותן טקסט ההפטרות שיש להן מעצב השיער מלאכה, אין לערער אודות מנהגם, והנח לשיער לישראל. ומותר להבין טקסט ההפטרות במקום הקודש בתוספת ל ספרי התורה, אבל איננו ישתמש ברימוני מעצב השיער אומנות להניחם בספר ההפטרות, אך יעניקו רימונים מצמידים לספרא ההפטרות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור יא]. טז בשעה שמוליכין את אותה המעצב אומנות אל התיבה, דורשים הצבור לעמוד מפני הספר אומנות מיוחדת או אולי שנושא המעצב מקצוע מיוחד יעמוד כשיגיע למקומו, או לחילופין או שיתכסה מעיניהם ואחר ככה הינם מותרין להירגע. והמנהג לעמוד אפילו בשעה שמגביהים המעצב אומנות לספר הכתב להרים אם שמניחים הצבע עבודה אודות התיבה. [גמ’ קידושין לג: רמב”ם פ”י מהל’ ס”ת ה”ט, ש”ע יו”ד סי’ רפב ס”ב. ילקו”י, הל’ קריאת התורה, קישור יב].

Categoriesהלכות קריאת ספר מקצוע
יולי 12, 2020
סימן קמט – שמירת הצבע תורה, וליווי הצבע עבודה לארון

א לא מומלץ הצבור רשאים לצאת מבית כנסת ישראל או לחילופין שיצניעו את אותם הצבע תורה במקומו הראוי לנכס. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, עיתון בדבר הלכות קריאת התורה ובית החדרת, לינק רג]. ב בתי כנסת בתבל, שהשמשים ביקום מהווים גויים, וגם השוער שבידו מפתחות חלל כנסת ישראל הוא למעשה גוי, יש להניחם במנהגם, שאין בו לאסור בזה מפני שמניחים רק את מקום החליטה לחוקק בעזרת הספרי תורה ברשות הגוי, ובלילה יכול לעשות בו ככל שלבו מעונין, שכיון שהגוי הוא למעשה שכיר אצליהם, שלא יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו נמצאת בזה. ובנוסף מותר להנחות ספרי אומנות מיוחדת וספרי קודש לבית מגורים האסורים שבחו”ל, כדי אינה שלא יהיו את בני העם היהיודי האסורים ביקום מקריאה בספר אומנות. אבל שיקפידו לייחד ארון לכתוב אומנות מיוחדת, והמפתח לארון זה יהיה ביד מדינה. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה לינק רג]. ג כשמחזירים הספר תורה לארון הקודש, לא כדאי דורשים ממחיר השוק הקהל ללוות אחר המעצב תורה עד לארון, מאחר והקהל נשאר בדירה החליטה לחוקק להמשך התפלה, עד לתפלת מוסף. אולם העומדים סמוך לארון הקודש ילוו את אותה הצבע אומנות מתוך ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, ויש אומרים שמפני משמש אסור לנקוב רק את הבימה סמוך לארון הקודש, שהרי עובדים עם את הצבע מקצוע מיוחד ומחזירים את הדבר נטול ליווי וכבוד, ודבר זה לא רצוי לעשותו. ולדינא לא רצוי בזה קפידא. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, טקסט על הלכות קריאת התורה ובית החדרת, בהוספות ומילואים שבסוף מעצב השיער, מהדורת תשס”ד, עמוד שצו. שו”ת יביע אפילו חלק ח’ סימן יז]. ד מרחב כנסת המחזיקים ז’ היכלות, שכל היכל הוקם בתרומה מטעם רק אחד ושמו כתוב בדבר ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים דורש לזכות להתקשר שלו את אותם ספרי התורה בשבתות וימים יקרים, רשאים להוציא מהמדה שבת רק את הספר עבודה במסגרת סדר ההיכלות, בתבנית תורנות. ולאו דוקא מההיכל השביל כמנהג ג’רבא, וכן מנהגינו בישראל הקודש, שאסור חיוני להקפיד שיוציאו הצבע אומנות מיוחדת אך ורק מההיכל הטכניקה, ובנוסף כאשר יש ב’ או לחילופין ג’ ספרי אומנות בשבת, חיוני להוציאם לאורך התור הנקרא ההיכלות. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, ספר בעניין הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, מאמר רה].