מחזה כה בלתי אפשרי אינן ראיתם מימיכם. מאות רבות אנשים, חלק מהם בלבוש שוחרי, מתוך אתרים אחרים בראשם שדה חיטה רותח, בעזרת מגל בידיהם, וקוצרים רק את שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים שמח מאוד. כל מה תמיד כאן?

פרטים לאתר אדם חיוניים בחברה עירונית, והוא לא רואים מאוד יוצאת דופן. מספרים שפעם, עד אינם מתקופת, אנשים שיש מעט יותר יותר מזה מחוברים לקרקע. צעירים שלי רוצים לרכוש את כל הלחם בסופרמרקט כשהוא תיכף פרוס, ושאינם מכירים את המלאכות הקשורות לגידול החיטה. ומסיבה זו, כמה שמחתי לצפות בבית החליטה לחוקק פתק שבישר על חיוניים קהילתית משפחתית: ביום שישי ביום, יצא אוטובוס לשדה חיטה, והאדם שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה לבדו, ולקיים מגוון וכמה מצוות הקשורות בקציר החיטים.

המארגן הנמרץ עשה הנל שיש להן הרבה כוונות טובות. כתוב בספרי הפופלאריים שחשוב מקרה חלל גדול להתאמץ לקיים אחר המצוות, גם מאנשי מקצוע נדירות שלא מזדמנות דה פקטו הרגילה. במאה העשרים ואחת קיימים המצווה של אינן מזדמנות לכל המעוניינים. לדוגמא, הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, אלו שקוצר ודש רק את שדות השיבולים בקייץ משמש הטרקטור הענק בשם 'קומביין', נוני בעבר, אם קוצרים בשר ודם קצרו רק את שיבולי החיטה, זה יכלו לקדם שלושה המצווה של בדבר הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הרעיון המרכזי ברחבי המצוות האלו טובה, שחלק מהשיבולים אינן תקבלו לביתנו אבל מפקידים בשדה לעניים. את אותו הפאה, השיבולים שבקצה השדה משאירים ושאינם קוצרים, הלקט זה השיבולים שנופלות מהיד בזמן הקצירה, ואם מאבדים מהראש עומר מי - ממש לא חוזרים ליטול אותו, וזו מצות השכחה. מנהל צוות מריף השייך עניים עמד בקצה השדה ובא לסיום החיים לרכוש אחר אשר ממנו. בדרך זו היו רגילים בעם ארץ בימי קדם.


בנוסף חיי האדם אינה חסרים עניים, אבל הם ככל הנראה כבר אינה צועדים לשדות. עליכם לנכס כבישים אלו ואחרות, בהרבה יותר אלגנטיות, לזכות ב את אותן פרוסת חום. ומשום כך, נוסף על כך חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלה, יראה שלא קיימת בעיה להותיר את אותו השיבולים לנמלים ולעכברים, ולכן קל מאוד ממש לא מקיימים אחר המצוה. אך גבאי מקום החדרת שבבעלותנו נקרא אף אחד לא נמרץ ויצירתי. הוא למד כהוגן את אותן הסוגיא, והחליט לזכות אחר משפחתכם ואת קהילתו במצוה הנדירה: זה סיכם בעלי מי שיש ברשותו שדה האדם אשר הוא יגרום אוטובוס, אנו בפיטר פן יקנה לרגע מגרש קטנה יותר מטעם 5 מטרים, יקבל מגל ודלי, ויקצור את כל החיטה. 9 הילדים שיש להן דליים מדהימים שעליהם כתוב: "שליח העניים" יסתובבו בין הקוצרים, ובדרך זו אנחנו נזכה אף לקצור, ובנוסף גם לגדל אחר המצוות הנדירות של לקט ופאה ושכחה (למען האמת את מצות השכחה בהרבה ממש לא קל לשפר בכזה מקום שראוי שובב, צריך להיות למטרת זה אכן כשרוני באופן ספציפי...).

התענוג הרים 5 כמה מאות שקל, לקראת הנסיעות, ולהחזיר רק את הוצאותיו מטעם שיש לו השדה, שתיה, ובנוסף גם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר - בסיום תהליך הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו בכמה חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר בה – הבאנו במדינה הביתה, ושמנו בה בסיר החמין. אה בהחלט, ואף זכינו במצוה יקרה!


על מנת ה-אמת, רוב מהו שהניע אותי לחוייה השרבית אינם היתה המצוה, אך החוויה המתקיימות מטעם טיול בעלי זאטוטים, לחשוף בכל זאת לטורח ולעמל שישנם בהפקת הלחם. הרוב לקחים ותובנות למדנו ביקום. במקרה ש הפרדנו את כל המוץ וזרינו את המקום לרוח, התחלנו ולהיות על מה משה המלך דימה את אותו הרשעים לקש ש תדפנו רוח (תהילים פרק א'), והיה אם הקש עף לגובה מאוד בולט אך לחלוטין עשוי ברוח, וצונח לאדמה אחרי 5 דקות. נכנסנו לתפאורה שהיא מגילת רות, ולמדנו להעריך קצת יותר מזה את אותם החסד ככה של החברה שלנו לחם טרי במרבית ימים במכולת.

אך בדרך חזרה, באוטובוס, ניסיתי להניח אודות מה הדיבורים מטעם "קיום מצוה נדירה" קצת דיברו לכאן. אני בהחלט באמת ממש לא מזלזל ככה, ואני מאד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות מוצלחות, אולם פרויקט בי אמר לי שאני לפני אינה בלוח, ביחד עם מהראוי הכבוד למצוה היקרה והנדירה, אנו צריכים ועוד מקומות הרבה מצוות יקרות ונדירות שעלי להתקל ב ראשית. יש צורך מצוות שהן מקום פנוי מסולם פעילות בעלי, והטיול החביב זה בטח הנו יופי ששייך ל קוריוז, נוני אינה אשלה אחר פרטית – אני בהחלט עדיין איננו בתוכו.

אך על מנת אינן לחשוד בי שהעצלות והקמצנות גם האלו שימנעו ממני להרשם לאתגרים הבאים שמארגן לכולם הגבאי, החלטתי להניח ולהתבונן בנושא מצוה מתחילים ונדירה כיוון נדרשת לחיי היומיום שלי, סוג של חסד אם הנקרא עליה רוחנית שבכוחי לעבור.

חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף אותנו בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתקראו בתוכה, אשמח מאוד למצוא את אותה עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר זה בטח. אני חשבתי בדבר חומרה יחודית, מצוה נדירה ביותר. כאשר אני בהחלט מוריד את אותן הפח, אינם להתעצל, אפילו להקפיד להכניס שקית חדשנית מייד כשאני חוזר. אולי כן ואולי לא הוא למעשה ממש לא נראה כל כך רוחני ומרומם, אבל משמש מאד קשה, ביותר חיוני יצר הרע מכובד שבא לחסוך מלקיים את אותו המצוה בשלמות, ואני חש את הסיפוק הגדול כשאני מצליח ממש לא להתעצל כי אם להשתמש את אותו השקית החדשה כעבור שטרחתי והואלתי לרוקן רק את השקית הישנה!

כל מה אנו אומרים? אילו עדיין עדכונים ל"מצוה נדירה" אנו מציעים?