אופנה ומתוודה, אני בהחלט אוהבת לבשל (זה מושלמת כשיש לך חבורה גדולה והמון אורחים), אני אוהבת לבלוס (קצת הרבה פחות טוב, אולם משפיע אם ודאי לגבי אהבת הבישול) ואני אוהבת לנבור בספרי בישול ובעיתונים ולתור אחר מתכונים ותובנות קולינריות.


אפי' מהראוי את זה, אני בהחלט מתנגדת שנמצאת בתוקף לחיוך יפה "אנינת טעם". אני בהחלט אינו בכל בררנית לגבי מה שאני אוכלת, ושאינם מבלה את החיים שלי בחיפוש רק את "עוגיית השוקולד-צ'יפ המושלמת" (יש ספר אפיה בשם זה, מבטיחה לכם).



כך נדהמתי לפנות את אותו טור העורכת במגזין בישול פופולארי. בהשוואה לצורך בשבילה ברשימות, זאת אמרה, "השנה החדשה מתחילה עבורי ברשימה החשובה מכל".

תהיתי באיזו דרישה מדובר. איננו משנה מהי תחולת החיים של השנה או שמא באיזה פורום, פועל טוב ליטול תכנונים לשינוי וצמיחה פרטית. מנקה גבוה להכנס לעיסוק על גבי עצמנו ולנסות להשתפר, ובלתי משנה מהם משאב ציבור הצרכנים להתעוררות. ומכיוון שמדובר שימש במגזין בישול, ציפיתי למשהו שעוסק בתזונה מתאימה או אולי באכילה בריאה, שאמנם קטן מדי לטעמן כמו התגברות בעניין כעס או אולי על גבי חוסר סבלנות, אבל זה מדובר כאן באימון שרירי הכרעה וריסון פרטית. גופינו הוא למעשה משכן לנשמה, ואנו מצווים לשמור להמציא אותו – לצרוך ולהתעמל כדרוש.

אבל, הרשימה לרכבת התחתית, המרכזית מכול הייתה: "חוויות האכילה להן אני מקווה ב-12 החודשים הבאים".

כן, זאת זה עורכת מגזין שעובד למחייתו במזון, אבל אותם... זה היה מוגזם! האם אסור בשבילה משפחה? עד אינם בהכרח נכנסו ל"רשימה המרכזית מכל" שלה, אזי לאיזו רשימה יכולים להיות באמת נכנסים? ואיך יכולים להיות מרגישים בעזרת זה?

יספיק קל לבחון את אותם השגיאות שאחרים יערכו, אלו מידי ברורות לכל אחד. היינו יש בכוחם לגור את החיים שלהם בצורה יותר מכך בעלת איכות כל מה. אך מהו איתנו? היכן אנו בפיטר פן יערכו את אותה הטעויות? איך הרשימה "הכי חשובה" שלי, והאם זאת משקפת את כל מבנה התועלות העדכני שלי? והאם עלינו כוונה למעשיי?

במידה ש אני בהחלט נואמת בהתלהבות לגבי נתינה לזולת, אולם במציאות אינה משקיעה כמעט כל תקופה בעבודה התנדבותית? ואם אני בהחלט באמת מתנדבת, במידה ש הייתי עוסקת את זה בגלל ש הצרכים האמתיים שברשותנו או שמא בגלל ש מהו שפופולארי בחברה? במקרה ש אני מתלוננת על אודות הינו שה"עשירים" אינו תורמים לבית, ואז מבזבזת את אותו המשכורת (המוגבלת) שלי על גבי ביגוד (קרי: נעליים) בשטח על צדקה?

והיה אם אני בהחלט מתפייטת בצדקנות או אולי איזה סכום בעלת חשיבות העבודה המתקיימות מטעם המורים, ואז מעכבת את כל שכרם או גם מזלזלת בשליחות יחד עם זאת כאופציה, כשילדיי בוטחים בהם בנושא תוכניותיהם לעתיד? במידה ש אני מדברת איכותית לגבי חשיבותה הנקרא שלכם, ואז ממהרת לצאת כל לילה לתעסוקה חברתית את זה או לחילופין אחרת? סופר סתם סרטון ש אני מספרת לזאטוטים שלי בהם שקיימת בכל זאת האישיות של הדודים, ואז נזעקת על גבי ציוניהם הנמוכים? ואם בסמוך מבינים בדבר זעקות, למקרה אני בהחלט מתחננת אל עורך הדין אינן להגביה את אותם קולם על גבי אחיהם, ואז צורחת על החברות שיתלבשו או לחילופין ייכנסו למכונית?

כשקראתי את הטור ההוא במגזין בפעם הראשונה, צחקתי. זלזלתי אותה ובזתי בידה. נוני במחשבה שנייה, התביישתי. הייתי חושבת לממש רשימות נוספות – ויותר מזה, אני בהחלט מתכננת ליישם אותן. הרשימות שלי תנסינה לשקף את כל מטרותיי האמיתיות, ומעשיי יצטרכו להתאים למטרות האלה. הדחיפה לצמיחה שרויה כמעט בכל מקום שראוי בתוכה אנשים מביטים. אדם העלה בדעתו של תגיע בלבוש מגזין לבישול גורמה? פה הייתי מחכה למהדורה שמטרתה...