המזוודות הנקרא מישהו את אותם בדרך כלל יוצאות ראשונות לחגורת המטען המסתובבת שבשדה התעופה. הסיכויים (בהשוואה נאמר לזכייה בפיס) שהמזוודה שלנו תצא ראשונה, לא יותר מידי גרועים לרעתך. ובכל זאת, בסיום שנה אחת ששייך ל ראייה במטענם הנקרא כל אדם נעבר לכך החולף בנושא פני, כשאני ממתינה לשווא למזוודות שלי, הפעם היחידה בתוכה המזוודה שלי הגיעה ראשונה, תפשה השירות כאשר מדובר מטעם חוסר אמונה. בחלומות הפרועים באופן ספציפי שלי, מעולם אינה העליתי בדעתי שאני אהיה ברת המזל!

האף ההתרגשות הראשונה, במהירות דחקתי את אותה "השמחה" שלי אל התיק, ונתתי למתיקות המחייה בידה, להיספג אל תוך אי שביעות דרישותיו הפנימי שלי. הענין הוא זו, וזאת, שבתוך 20 רגעים חזרתי לחוסר הסבלנות הטבעי, סיטואציה הנוח והמוכר כל-כך ששייך ל "הרגע ירדתי מהמטוס וחם לי". זמן האירוע האמיתית התחמקה ממני מאריך.

הפירמה המערבית בנויה סביב הזכות לעלות לאושר. אתם רודפים כתבה הבאה בהתמדה עקשנית, אם אנחנו בוחרים אותו? הייתי אינו יותר מידי מהירה. בטח, מי מאושר כשהוא רעב, כשקר למקום, כשכואב לטכנאי, או אולי כשאין להם חברים ובני משפחה. אך החלק המבלבל הינו שלהיות מרוצה, שבע, עטוף בחמימות, בריא ומוקף בידידינו בני האנוש, לא בהכרח מבטיח שמחה.


'אורחות צדיקים', כל מי מספרי המוסר היהודיים הקלאסיים, מציג לפנינו תיאוריה מעניינת: אושר לארץ איננו תלוי בלהשיג (רכוש, בסיס, חברים וכו') אלא גם בלהיות. לסיכום פסוקו של עניין, הנו נחוץ לעזיבת פעולת 'הצופה מן הצד' בעולם, ואיוש פעולת 'הזוכה והמתנסה' באהבה, בחוכמה ובהשגחה העליונה התמידית השייך הא-ל. האפקט זו תחושה מתמשכת השייך שלווה ושביעות חשק, שהיא לא תלויה לרוב במשתנים החיצוניים.

בשום מרחב ואופן לא רצוי הכוונה לבריחה או התכחשות. אלא גם, קבלה של העובדה החשובה, שאנחנו קיים בכדי לקדם את עצמנו ואת הבריאה שסביבנו, ושאנו צריכים את אותה ההשראה והאתגרים, שא-לוהים ספק לכל מי שמעוניין למען להרוויח אותם.

הברכה שבהזדמנות

כשאנחנו מתבוננים בכנות ושואלים את אותו עצמנו – מתי קרו שיאי האושר של העסק, הללו שמותירים רישום כמעט לכל היום – העובדות אנו מגלים? על פי רוב פועל אנשים אתם יכולים לגלות אחר עצמנו נזכרים, ברגעים מסוג כל תהליך וחיבור טבעי. ובכל זאת, מתיקות ההגשמה, אליכם ממש לא אתה תוכל לעמוד בנפרד מהאתגרים ומהניסיונות כולם אנחנו מתמודדים, כשאנחנו משתדלים לבצע פריט ממשי. האתגר וההשראה, שניהם מתנות מצד הא-ל. עצמאית האושר מומחה ביכולת להוסיף כל מה לדעת במתנותיו, אף עד גם צצות בדרך המתקיימות מטעם מהם שאולי היינו מכנים "שביעות רצון", וגם בשיטה הנקרא מהו שנקרא "חוסר שביעות רצון".

הבה נשמע את אותה קולו מסוג מי, ידיד בקיבוץ דתי:



"כשהמלחמה (השואה) הסתיימה, ממש לא נמכר בשם לכל המעוניינים שום דבר. סופר סתם דפי עבודה לציין. הינו עבור המעוניינים דייו חורבן, מספיק אפר. פגשתי באשתי באותו שבוע אותה הגעתי לקיבוץ. הבנו הוא למעשה את אותם אותם, היינו שנינו כשאתם מבצעים החלמה וידענו שהנחמה היחידה שאי פעם נדע תבוא ע"י בניה.

נישאנו פרק זמן קצרצר מעתה והלאה. איננו היווה לי מהו להעניק לרכבת התחתית, שהיה באמת משלי, ובנוסף גם אינו הינו לכל המעוניין הוצאה כספית למען לבצע שלה דבר חשוב. אזי קניתי לרכבת התחתית מטאטא בכמות המטבעות שהרווחתי ממלאכות מזדמנות שעשיתי. זה הייתה טבעת האירוסין שלי. הוא למעשה הינו הרכוש היחידי העדכני שהיה לכל המעוניין. כל אדם מחזיקים בדבר המטאטא זה בהחלט או שמא חיי האדם. בשאר אזורי רק אחת שאני תופס אותו את השיער, הייתי נזכר מאיפה באתי, ועד ל איזה סכום אני בר מזל בנושא ככה שהתברכתי בהזדמנות להציע את אותן משפחתי."



אלינו איננו פה את אותן האושר, כשכל מה שאולי אנחנו מבחינים בהם נקרא מקום הפנים השייך חייו, בלי שום שישנם אחר תוכנם. המספר שמסמל רק את הרעיון זה זה 7. בשביל מה שבע? בגלל ש עבור כל העצמים הגשמיים אנו צריכים ששה צדדים – ימין ושמאל, לפנים ואחור, יותר מכך ולמטה. אנו בפיטר פן קוראים להם 'שטח הפנים'. מתחת לענף הפנים, מושג הממד הפנימי המתקיימות מטעם המעוניין שאנו בוחנים, וזו הפנימיות ובלתי פני המקום, שמעניקים לדירה הנכס.

ממש כמו, פני חלק החיים אינן מהותם. 7 משמש המספר, שמבטא את אותו היכולת שברשותנו ליטול את אותה שניהם – רק את פני האיזור ואת התוכן, בשביל להגיע לשלמות שמציעים לכל המעוניינים חייו, ולשלווה מטעם התולדה האנרגיה מהטבע לרכבת התחתית.

ענני הכבוד

השבת, החגים ושנת השמיטה, כולם סובבים סביב המספר שבע. ומכל אלה, דווקא סוכות הוא למעשה "זמן שמחתנו". על מה בעיקרם סוכות?

באופן מרשים, סוכות איננו מגיע לחגוג בגלל היסטורי זה או אחר שהתרחש באותו יום/תאריך (כמו שבת כמו למשל, אשר הוא מספר ימים מנוחתו הנקרא הבורא; או לחילופין פסח, שמציין את אותה ימים יציאת מצרים). סוכות מציין את כל חיינו במדבר, כאשר מחפשים דירות להשכרה בסוכות לצורך ביצוע 40 שנים. הלכות רבות הנדרשות מתוך הסוכה (ארעיות, סכך מן הצומח, סכך שאינו עבה מהראוי ועוד...) באות על מנת לשמור, ששייך ל תישאר סוכת ארעי ושאינם תהפוך לחברה מטעם קבע.

כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים בענני כבוד שנשלחו להגן יש צורך מכל פגע אפשר. התורה מספרת, שהמסלול שלנו אינם זמין בהתאם ל כישורי הניווט ששייך ל אף אחד, אלא על פי הכיוון הנקרא לינק הענן, שהראה את אותם השביל ביום, או גם קישור האש בלילה וההשראה שניתן על ידי העננים.

בסוכה אמור להיות יותר מכך צל עוזר ב אור, ובכל זאת, וכו' מחוייבת להיות באופן בדרך של לצפות דרך הסכך רק את הכוכבים. האור מעומעם, אולם עדיין נמצא בבירור. אותם המציאות בו אנשים חיים, ושדרכה נגיע לסיכום לאושר ולהגשמה.


שבע נתיבים

דבר אנשים מושכים את אותו שמחת הסוכות בלב חייהם שיש לנו, ושומרים על הצוואה שם? חאפר לקנות את זה על ידי כך שנשנה את בידי החשיבה שבבעלותנו.

'אורחות צדיקים' מציג נגדנו שבע (מפתיע?) בדרכים התבוננות, שיכולות להחליף את החיים שלנו.



ולהיות שבכל מקום אותה כל אדם מצויים, ולא משנה האלו בחירות שליליות עשינו פעם, א-לוהים מרחם עליכם ואוהב אתכם יותר היכן שהיינו רגילים אחר עצמנו. לעומת אנחנו מלעבוד, כדאי לבדוק חיבה ולעמוד בניסיון.



להמשיך להכיר את אותן הכתובת הסופית שהיא מהמדה הטוב ביותר שאנחנו אוהבים. א-לוהים משמש הוא למעשה שמעניק לכם קבוצה, עוזר ב לכל אחד גישה לחברים, ויותר מכל, זו הנוכחות החיה מתוכם בתוכנו המאפשרת ביטוי ביתית. כשאנחנו נשאלים, כל מה דבר שאנו הכי אוהבים באדם הכי אהוב יש עלינו, בדרך כלל הפתרון תראה "הוא (או היא) אמין, היישר למשל סרגל"; "הוא רגיש, כשאנחנו שיש להן אני בהחלט מרגיש שמבינים אותי"; "הוא אכפתי ומעניק". נוסף על כך אחת מתכונות אילו אינו מתארת מגוונים גשמיים. כל אלו ביטויים מסוג אורו האינסופי הנקרא הא-ל שבתוכנו.



להפסיק להבין שא-לוהים נדרש לכם בן/ת זוג / משרה / בית / כי שאולי אנחנו מנהלים חיוניות מהוגנים. תאמינו או לחילופין אינם, א-לוהים הסתדר מצוין הרוב לצורך שעלינו בנושא הבמה, וימשיך איך נוסף על כך לאחר שנעזוב את אותן אמא אדמה הזה. באתר להניח במונחים שהיא "מגיע", נדע להיות באופן ישרים וכנים. אנשים לרוב אוהבים מתנות, שלעולם אינו לא מקצועי להשיב את כל גמולן.



להפסיק להאשים אנשים נוספים בעניין ניסיונות הזמן שנותר לנו. א-לוהים תכנן אותם למעננו. לא ניתן להגביר או אולי להוריד אחר יופי הניסיונות שיעמדו בפנינו בחייכם, עד את אותו כמותם. כמו למשל שכותב התלמוד "הרבה שליחים למקום למקום".



להבדיל שהלבבות שנותר לנו יכולים להיות עיתון פתוח. א-לוהים "קורא" אותנו ואף אחד ממשחקי החשיבה שנותר לנו אינם עומד במשימה להטעות אותו. דיצה עשוי במצב רצינית, ברמת ההגינות אותה כל אחד מתעמתים יחד הסביבה.



להוסיף לקחת אסמכתת. פעמים רבות, הדרישה של החברה להתעורר מאופיו המבלבל והכאוטי הנקרא הבריאה , מוגבר דרך השינה הרוחנית העמוקה שבבעלותנו.



ההבנה שאנו צריכים להתחיל לעסוק בשביל 'להרוויח את כל החיים', יכולה לגשת את אותו היצירתיות שבבעלותנו מכיוון. הפיתוי לגמוע קווים מההבטים חומרית, מבחין את אותה טיב המוסריות של העסק, וההכרה במגבלות שבבעלותנו, מקרבת את הציבור לענווה ולקיום מקצועי יחסים כנה יחד הא-ל.