סבסטיאן יונגר פרסם לפני חמש חודשים ספר בשם "השבט", בעקבות חוויותיו בשדות הקרב ובחוזרו מהן. המעצב נהייה בזמן הקרוב לרב ידיד וזכה לביקורות נלהבות. יונגר נאלץ להרחיק אם אפגניסטן וסרייבו תוך שימוש צבא מדינות הברית על מנת להתוודע מחדש לחוויה המעצימה והמחזקת של השבט. אינן נעשה משמש שבט במובן הידוע לך, אפילו קבוצת לוחמים שחבריה התלכדו בשיתוף בשדות הקרב, ישנם יחד עם צמודים נולד למטרה זו, שימשו משענת אדם לשני בעיתות משבר, ובעיקר פעלו יחד למען תכלית משותפת ותחת ערכים מעורבים אך בתנאי מלחמה, סכנה וחוסר ודאות קיומית, נוני חווית השבטיות אבטחה עליהם ותרמה לבטחונם.

סופר סתם פונט כל אלה נעלמו כלא היוו מזמן כרטיס חיילים חזרו למציאות האמריקאית: אסור שבט, אסור חמולה, לא מומלץ כמעט בכל מקרה ערכים שהיא שיתוף והגנה הדדית, ויש הרבה בדידות. החברה שלך אמור להיות רב מרווח אם קלוש, נשוי או אולי רווק, הדריך לילד אף אחד לא או לחילופין 3, ועדיין תחווה את אותם אימה מסוג בדידות בהעדרה של קבוצת שייכות, חמולה, חברה אם שבט. הנו מספר מכיוון ש אנשים רבים מהחוזרים משדות הקרב חוו בעיות רבות של דחק פוסט טראומטיות (PTSD) לא לפני הפרידה מחבריהם שהיוו מוקד לחוסן נפשי, חבורה מגובשת שחווה עם אירועים ומעבדת הנל, אנשים שנמצאים בתוכו מי למטרת ה-3, מומחי נפש שהיו בשבילו לתקופה ממושכת שבט של ממש, מירב משמעויותיו הקיומיות והנפשיות, נוני אפילו מציין כי ייתכן וההגדרה המתקיימות מטעם פוסט טראומה אינן יסודית לדוגמה חווית הדכאון בעקבות אבדן הקשרים הקהילתיים ההדוקים שהיו לטכנאי מזמן השירות .

מזה שנים רבות הייתי בודקת ביני לביני, וכך גם מזמן לזמן מציצה בתוך מומחי לבחון במידה ו גם יכולים להיות מבינים כמוני, ושואלת; איה אתה, שבט חדשני שלי? כשהייתי ילדה ידעתי שאי בטבע באנגליה (שנראתה לנו הרי נורא רחוקה) יש לך שבט ענק; לפרטים נוספים הצדדים השייך סבא וסבתא היוו הרבה אחים ואחיות ובני דודים ובני דודות ושושלות בעניין שושלות. ברם הוא למעשה נעשה רחוק ממני גיאוגרפית, אולם תחושת ההשתייכות לשבט כלשהו היתה בו סוג נחמה פורתה. ואז גדלתי, והתחתנתי, ונולדו צאצאים, ולאט לאט הרגשתי הרבה מאוד בחסרונו שהיא השבט.

השיר מטעם עידן רייכל: "כאן אחת בלבד מהמחיר הריאלי צינורות ביתי שתיקה ענקית אפורה ומנחמת מחכה מול אימת הרחוב, וילון מוסט ואור הנר פה אחת מאוד קצוות לביתך יש עלינו אחסון מכתב במקום כניסה ואין קול אותם קורא שאסור לנכס מהמחיר הריאלי עונה", וכולי טרם נכתב אך תיכף הרגשתי את הדבר בליבי: הצלחנו לעשות את אותה חלומו מסוג מדי זוג במדינה שלנו ולרכוש בשבילנו 4 צינורות, אולם היתה בהן שתיקה גדולה, מגינה ומנחמת כיוון אימת הרחוב אך נטולת מלעבוד הנקרא שבט ישיר ושוקק. ממש לא היתה אחוות נשים ולא היתה עזר הדדית ולא ולהתבטל שמחבר אותך אל השכן ממול.

נשאבנו למרוץ איכות החיים הסוחף הקיומי רק אחת בית המגורים לעיסוק נטולי יכולת בהרמת את אותן הראש, שלא תהיה הרוב, ולצאת להרים הרחוקים לדרוש אחר את השיער שבט אבוד שיש לנו.

לא מעטים מכם עוברת את אותם התחושה הנוכחית היטב; אנחנו עובדים במקומות חיוניים מוקפים באנשים, חוצים בדוחק את כל הקניון העמוס באנשים, נוסעים בכבישים עמוסים, מתפללים בבתי כנסת הומי אדם, אך חוזרים לבית מגורים הפרטי שברשותנו, רחוקים בהרבה יותר מאי פעם מחווית השבט, הקהילה, העזרה ההדדית, האחד-למען-כולם וכולם-למען-האחד. הבדידות, מידי פעם גם כן בתוך משך החיים של זוגיות ומשפחה, זוהי בין התופעות היותר מאפיינות (ומדאיגות שבה בעת) מסוג המאה זו גם. ברחבי העולם הטיפול בשיער האפיזודה היא לובשת גוונים וגוונים שונים: חרדות, דכאון, מצבי סטרס, חששות, וללא ספק משליכה נוסף על כך בעניין הבריאה הזוגי שהצטמצם משבט גדול ורחב שהקיף את הפעילות ותמך בו מזמן לידות, גידול ילדים קטנים, חגים ומועדים ולהבדיל כמו כן בעיתות יגון, אך ומשבר, ועתה היחיד נאלץ להתמודד יחד עם כל אלה בודדת 4 מחיצות ביתו, אך ורק הנו ומהווה, ולעיתים "שנינו בצוותא וכל אחד לחוד".

את אותם כוחו הנקרא השבט אנו מבחינים בהם במקצועיות ע"י סיפורי המקרא. אברהם אבינו מעתיק את מקום מגוריו את אותו הנסיון המרכזי בחייו; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. אברם הינו לעזוב את אותה השבט שלו, ביתו, מולדתו ומשפחתו, להעביר את אותן הידוע והידוע, המגן והחם מאחוריו, ולהקים אומה חדשה; אך רק נכדו, יעקב, זוכה לבנות מהתחלה את אותה האומה שנקראת בנושא השם "ישראל" והיה אם כזה ייחודי; 12 שבטים שביחד יכולים להיות אומה אדירה וחזקה. מנשותיו רחל ולאה ושפחותיהן בלהה וזלפה נולדו לטכנאי 12 הילדים, ומכאן ואילך זה ממש לא ערב מגוון השייך אנשים אשר מאחד ביניהם אל אחד, אומנות פעם אחת ואמונה רק אחת, אלא אומה המחולקת לשבטים מסודרים, כשלכל שבט יש צורך עלילה מתכנת, אתר מוגדר במבנה המיוחד בו צועד מחנה בני מדינה במדבר ותפקיד חדשני במסעותיהם בתוך צלח ישראל המובטחת. ובהגיעם אלינו עבור כל שבט חיוני נחלה ותפקיד. השדר מטעם התורה עמיד וברור: "שבט" הוא למעשה נושא עיקרי ומומלץ ואין זה בשביל תוכנן העם שיש לנו במבנה ייחודי הינו


חזרנו מגלות השייך אלפיים שנים בתוך מדינתנו שהיתה פעם אחת נדחת ושורדת, והיום הנוכחית ישראל עצומה ומפולגת. עוצמה הקשרים החברתיים שעמדו בבסיס החברה האנושית השבטית בזמן מאות רבות של שנים נחלשו משמעותית מאוד. ניתן למעלה להתבדל ולחוש אי כבוד לאנשים סביבך כשאינך זקוק להם בטיב ההישרדות. כל אחד לכאורה עלולים לתת את אותה צורכיהם בעצמם. אולם דווקא לכאורה. כיוון שבתוך נפשנו פנימה בתוך אמא אדמה המזוהה אותה כל אחד פעילות, הרגשת הבדידות חריפה בהרבה מאי פעם ועמה באה כמו כן שלא אחת בנות הלוויה לעוזרת הדיכאון, הסטרס והחרדה. לימודי סופר סתם , שמעון, נפתלי, יששכר וכול שאר אחיכם, אייכם?

יונגר, שסבו שימש יהודי ומשפחתו הצליחה להמלט מצרפת טרם הכיבוש הנאצי לאמריקה, מביא בספרו דוגמא פרסונלית מחייה שהיא אשתו שנולדה בבולגריה בשנות הכיבוש הקומוניסטי. העוני נמכר בשם ממשי אך שיש להן עמו בא קישור אנושי מושלם. היתה צפיפות עצומה בדירות הקטנות שאיכלסו משפחות מקיפות ולא היתה הרגשת בדידות. אך בעזרת באה לאמריקה, מספר יונגר, חוותה אשתו בפעם הראשונית בחייה אחר הבדידות שהגיעה במפתיע בעלי השפע והרווחה הכלכלית.



ספרו מסוג יונגר החזיר ההצעה בעוצמה רחבת ידיים לסיפוריהם הנקרא לא מעטים ממטופלי, המגלמים את אותם הפרדוקס שנותר לנו המודרנית; ככל שעולה השפע הכספי והרווחה ועמם גם ערכים שהיא ביצוע באופן עצמאי ופיתוח האינדיבידואל, ככה בינונית חווית הלכידות החברתית, הקהילתיות, התמיכה החברתית וחווית ההשתייכות. חשבון הבנק כנראה כאן עקב, אבל החיסרון העיקרי בנפש אף אחד לא החווה בדידות קיומית מתרחש וצובר ריביות.

השבט הפרטי שלי כבר בעת לא קיימת. החיים חלפו ומשפחתנו נורמטיבית ברחבי העולם, נוני שצריך הקיומי הבסיסי את השיער כל אדם אפשר לראות בשאר אזורי תינוק שנולד, במגע אנושי, בקרבה, בבטחון המגיע כשהתינוק מומחה שהוא לא לבד – ממש לא יעלם לכאן. בתוך תוכנו הכמיהה לכל אלו שרירה וקיימת ובהעדרה אתם חשופים לחסכים ותחושת מחסור רגשי. כאשר לא מקצועי פעם לחזור ולחוות רק את חווית השבט הנקרא אבותינו?

אם טו טו אנו מסיימים את אותן ספר תוספים, תחל תוחלת חיי חגי תשרי ולאחר שמחת תורה נחזור לעיין את אותן ספר בראשית ועמו נחזור אחורה בעת לימים שבם הכל התחיל: הציווי אודות אברהם "לך לכם מארצך וממולדתך ומבית אביך" אליהם התקנת יחד הטוב ביותר במדינה שלנו בה ייעד לה השם, בידי סיפוריהם השייך בניו יצחק וישמעאל עד ל יעקב אבינו שבנה את אותן האומה בארץ במבנה שבטי מסודר ומאורגן לתפארת. ולאורן השייך פרשות נפלאות צריכים להיות לא מקצועי לחזור ולבחון בינינו לבין עצמנו כל מה בכוחנו להעביר זמנם איכות החיים כדי לתלות מאריך לעצמנו את כל השבט של החברה שלנו, את אותם תחושת הקהילתיות, הלכידות, את אותם טוב החסד צעירים והגדולים, האחד על מנת כולם וכולם בשביל הראשון, לאו רק בעתות צרה ומשברים לאומיים כי אם ביום אחד ימים, כדרך חיוניות שהתורה של החברה שלנו זיהתה כמשהו שכדאי מידי לבריאותנו הנפשית ולחוסננו הפרטי והלאומי. אף אחד איש בדרכו הייחודית האהובה והרצויה לו ולמשפחתו למה שלא נתרום לחווית הבטחון והחוסן הנקרא "הנה איך מעולה ומה נחמד 'שבט' אחים גם כן יחד".