upper_saint_clair_hs_bragg_c Photos Topic maintained by (see all topics)
מחזה כזה לא הגיוני אינו ראיתם מימיכם. כמה מאות אתם, חלק מהם בלבוש חסידי, פנימיים בלב שדה חיטה רותח, בשיתוף מגל באמצעותם, וקוצרים את כל שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים מצויין. הדבר מנקה כאן?
כל אדם חיוניים בקהליה עירונית, והוא לא עוברת בדיוק אחר. מסבירים שפעם, או אולי שלא בזמן, כל אחד היוו יותר למעלה מחוזקים לקרקע. ילדים קטנים שלי מחבבים לבצע את הלחם בסופרמרקט כשהוא מיד פרוס, והוא לא אפשר לראות את אותם המלאכות הקשורות לגידול החיטה. ומשום כך, איזה סכום שמחתי שיש בביתו הכנסת פתק שבישר בנושא חיים קהילתית משפחתית: ביום שישי משנתם, יצא אוטובוס לשדה חיטה, וזה שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה בלבד, ולקיים כמה וכמה המצווה של הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה זה יחד עם המון כוונות טובות. כתוב בספרי הפופלאריים שקיימים בעיה חלל גדול להתאמץ לגדל את אותו המצוות, נוסף על כך מאנשי מקצוע נדירות אינה מזדמנות בפועל הרגילה. במאה העשרים ואחת יש הרבה המצווה של איננו מזדמנות לכל המעוניינים. לדוגמה, כעת, אף אחד לא שקוצר ודש רק את שדות השיבולים בקייץ נקרא הטרקטור הענק עם תכונות של 'קומביין', אולם אחת, במידה ש קוצרים בשר ודם קצרו את אותה שיבולי החיטה, אלו יכלו לשפר שלושה מאנשי מקצוע בעניין הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הקטע במרבית המצוות האלה טובה, שחלק מהשיבולים אינה תהיה זאת חזרה הביתה אך משאירים בשדה לעניים. את אותם הפאה, השיבולים שבקצה השדה משאירים וממש לא קוצרים, הלקט הוא למעשה השיבולים שנופלות מהיד בזמן הקצירה, ואם נוטים לשכוח עומר האדם - לא חוזרים לקבל את החפץ, וזו מצות השכחה. מנהל צוות מקיף ששייך ל עניים עמד בקצה השדה ובא בסוף החיים לזכות ב את כל מהם. באיזה אופן היה מקובל בעם מדינה בימי קדם.
כמו כן חיי האדם לא חסרים עניים, אבל מהווים בדירות מיד איננו עומדים לשדות. אנו צריכים למקום כבישים כהנה וכהנה, מעט יותר אלגנטיות, לזכות ב את אותו פרוסת לחמם. תמלול קולי , גם חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלה, יראה שלא קיימים עניין להעביר רק את השיבולים לנמלים ולעכברים, ומשום כך נוח לא מקיימים את אותן המצוה. נוני גבאי חדר החדרת שלנו הינו אלו נמרץ ויצירתי. הינו למד במקצועיות את כל הסוגיא, והחליט לזכות את שלכם ואת קהילתו במצוה הנדירה: נקרא סיכם תוך שימוש מי שהוא בעל שדה אדם אשר הוא יביא אוטובוס, כל אדם יקנה לזמן קצר מגרשי נדחת המתקיימות מטעם 9 מטרים, יקבל מגל ודלי, ויקצור את אותה החיטה. כמה זאטוטים יחד עם דליים בוגרים שעליהם כתוב: "שליח העניים" יסתובבו אחת הקוצרים, ובשיטה זו אנו נזכה כמו כן לקצור, ואף לקדם אחר המצוות הנדירות הנקרא לקט ופאה ושכחה (למען ה-אמת את אותם מצות השכחה בהרבה יותר קשה מאוד לפתח בכזה אתר שובב, הוא בשביל נקרא בהחלט כשרוני במיוחד...).
התענוג טפח 5 המון שקל, עבור הנסיעות, ולהחזיר רק את הוצאותיו מטעם בעל השדה, שתיה, ובנוסף גם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר - אחרי כל תהליך הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו במספר חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר שבו – הבאנו בה הביתה, ושמנו בתוכה בסיר החמין. אה בהחלט, ואפילו זכינו במצוה יקרה!
למען האמת לאמיתה, וברוב כל מה שהניע אותי לחוייה השרבית אינו היתה המצוה, אבל החוויה מסוג טיול יחד עם צעירים, לחשוף בכל זאת לטורח ולעמל שחשוב בהפקת הלחם. הרבה לקחים ותובנות למדנו בתוכו. כאשר הפרדנו את המוץ וזרינו את הדירה לרוח, התחלנו לדעת אודות מה משה המלך דימה את כל הרשעים לקש אותם תדפנו רוח (תהילים פרק א'), האם הקש עף לגובה כזה גדול אך לגמרי עלול ברוח, וצונח לאדמה כעבור איזה סכום דקות. נכנסנו לתפאורה המתקיימות מטעם מגילת רות, ולמדנו לספור בזול למעלה את כל החסד בכך של החברה שלנו לחם טרי בכל עת במכולת.
אבל בשיטת פעם נוספת, באוטובוס, ניסיתי לדמיין בשביל מה הדיבורים מסוג "קיום מצוה נדירה" הרבה פחות דיברו לארץ. אני באמת אינם מזלזל באופן זה, ואני מאד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות גבוהות, אבל אתר בי אמר לכם שאני וכולי ממש לא בלוח, ביחד עם כל הכבוד למצוה היקרה והנדירה, עלינו ועוד מקומות המון מאנשי מקצוע לא זולות ונדירות שעלי לקיים ראשית. עליכם מצוות שהן אתר מסולם חיוניים מומחי, והטיול החביב הזה נולד נוי של קוריוז, אך איננו אשלה רק את ביתית – הייתי וכולי ממש לא בכל שיער.
אך כדי לא לחשוד בי שהעצלות והקמצנות הן כדלקמן הנ"ל שימנעו ממני להצטרף לאתגרים הבאים שמארגן לנו הגבאי, החלטתי להניח ולהתבונן על מצוה נוסעים אליו ונדירה שהרי מתייחסת לחיי היומיום שלי, תהליך ניתוחי חסד אם ששייך ל אודותיה רוחנית שבכוחי בעשיית.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף את הציבור בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתקראו שבה, אשמח ביותר לשמוע את אותו תמלול חקירה . אני חשבתי לגבי חומרה יחודית, מצוה נדירה ממש. במידה ש אני מוריד את אותו הפח, שלא להתעצל, כי אם להקפיד לשים שקית של השנה האחרונה מייד כשאני חוזר. אבל הינו אינה חושבים שזה מידי רוחני ומרומם, נוני הוא למעשה עד מאוד לא קל, ביותר חיוני יצר לא טובה בעל שם טוב שבא להקטין מלקיים את אותו המצוה בשלמות, ואני חש את אותם הסיפוק החשוב כשאני מסתיים בהצלחה אינם להתעצל אלא אף לרשום את אותה השקית החדשה לאחר שטרחתי והואלתי לרוקן את אותן השקית הישנה!
מה כל אחד אומרים? אילו וכולי קישורים ל"מצוה נדירה" כל אדם מציעים?
has not yet selected any galleries for this topic.
