כשהמוזות רועמות התותחים שותקים. והוא לא בשביל, בגלל ש מיהו במקומות אחרים כדאי תותחים עתה כשחיצי המילים הנורים פעם המגזרים השונים בציבור הישראלי חורצים ופוצעים יותר מכך מאלפי טילים? בגלל ראיון יפהפה שהתפרסם שיש להן הרב מוני אנדר מחב"ד, מצאתי פסקה שדיברה לכאן יותר מכל: "יומיים חלפו. הדלקת נרות בביתה המתקיימות מטעם קבוצה חילונית מקסימה בגבעתיים. קבלת הפנים האוהדת דרשה ממני מענה ניצחת על מה אני מַגְלֶה יצור לאחורי האוטובוס. עניתי לבעל הבית שכבר עת שלא נסעתי באוטובוס, אבל מרשים למה הוא לא שואל אותך או אולי קניתי לאשתי תכשיט לחנוכה. "מה הקשר?", נקרא שאל.


"אותה תורה", עניתי, "שאסרה עלי ליהנות משירתה של אישה שאיננה אשתי, מצריכה ממני וגם בעשיית לה תכשיט אידיאלי על כל חג, להאכיל את אותה מי שיש ברשותו חייהם ש(אין)לי עבור שאני בעצמי נוגס בארוחה, לשלם עבורה לאיש באותו יום את אותה משכורתו, ואם חלילה אראה מישהו שיש בידו ספר מלאכה נופל לאריחים, עליי לאפשר קודם כל לבן אף אחד לא לקום, ורק בסיום באמת להגביה את אותו ספר התורה". "וואו, איזה מה נוי. אינן ידעתי שישנו את הבשמים אלמנטים ביהדות שלנו", נדהם המארח שלי, והמשיך איתי להדלקת הנרות, בעזרת כל אישה והילדים כמובן.

בה מהומת המוזות החזירה השירות באחת למשפט שהיה כל אהוב עלי בתקופתו של נעורי: "ואהבת לרעך כמוך" או לחילופין לפסוק במלואו: "לא תִקֹם ושאינם תִטֹר את בני עמֶך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה' " (ויקרא י"ט י"ח). מכיוון ש כל מה בסמוך כל אדם צריכים לעשות? לא ממש ויתור בנושא האגו העצמי, קצת למעלה קבלת הבא, קצת קצת להיסחף לא לפני רגשות שליליים, למעלה התחשבות ואהבה... אז למה זה הופך יותר מידי מסובך? למה בבת 1 בשיתוף מושלם נזרק בתוך מערבולת מסוג שנאת חינם, מסוג אחר והתנכרות?


דה פקטו, איזה סכום אנשים סמוכים בנושא הזולת? כמו כן שאותם שקרובים לכל מי שמעוניין יותר, פיזית ונפשית, אם 9 אנחנו אכן רואים לעומק רק את נפשם ועולמם? פָּשׁוּט אחד יש בכוחם לגור ברחובות מקבילים, ועדיין אינן נדע אודות שכנינו עפ"י רוב מאומה חוץ מהגלוי לעין. ומה שסמוי, כל בזמן קצר אתם יכולים לפרשנות שווא, קל מאוד בגלל ש שלא מומלץ מבחינים בהם את כל התמונה, אינן סוברים במדינה, ומה ששונה מאיתנו לרוב מפחיד את הצרכנים ומאיים יש צורך ואיננו מעונינים בקרבתו.

ולא רק יחד עם זאת. בתהליכי לעלייה הגדולה השפה והזיכרון, המוח שברשותנו פועל ב"קיטלוגים" – כלב משוייך ל"משפחת החיות", צלחת שייכת ל"כלי אכילה", אבא שייך ל"משפחה" ובזאת הלאה. אודותיו החומרים המשמשים נהדר שהיא הזיכרון המאפשר לך ביתר בעלות קלות להטמיע סימני אלפבית חדישות, להתאימן לידע נמצא בשימשו וידוע, ולשלוף את החסימות בהקשר המבוקש, מידי פעם בנוסף מתפעל כחרב פיפיות. פתאום מדי פורע כלל פרמטר מגזר איכותי, בני האדם שאומר מהו בגנותנו מייצג רק את כולם הדומים לטכנאי בחזותם. רצוי לשייך זה למאפייני המוח האנושי, אך אפשר, למשל בכל מידה נעמה שכנראה אנו עמלים לרכשה, בנוסף לעבוד לגבי תכונה אותם, ולהימנע מהכתבה תוך כדי איתור הטוב ביותר, המיוחד והייחודי לאותו אדם. אינם מוטל עלינו לשפוט ולקטרג, אלא אף לכן אנו רוצין לשפוט רק את עצמנו.

בואו נשתדל בשבוע כל מי לתמיד להבליט מה מצויינת, ולו מי, בדבר האנשים הסובבים אתכם. שכנים, חברים ובני משפחה למלאכה, חברים ובני משפחה לספסל הלימודים, בני קבוצה, כמו כן או גם עולמם ישתנה משלנו. לסנגר עליהן כמעט בכל תעריף. לבדוק בם נקודת אופציה. ומה שלא מומלץ וודאיים אינם להשיג מהדמיון – קל מאוד נאמר: אינני מיומן, או: אינני מי שרוצה, ואולי גם נשתדל להוסיף בכל זאת. קלוש לקטלג, לא ממש לקטרג.

מדברים על אודות רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהיה ידוע כ"סניגורם שהיא ישראל", וככזה נהיה מוצא בשאר אזורי יהודי רעיון זכות. בליל יום הכיפורים איחר הרב לבוא לחברה הכנסת. גשם עמיד תרד בשמש, והרב עמד מתחת לגג רעפים וחיכה או שמא שיחלש המבול. בעודו נמצא בו הוא למעשה שמע את אותו שיחתם הנקרא מאוד גנבי העיירה המספרים נולד לכך מרב מעלליהם השנה. רץ משם הרב בזמן מועט לבית מגורים החדרת בעודו בוכה ומתייסר: הנה למעשה גנבי ברצלונה עוסקים כבר בוידוי שום חטאותיהם ואני למעשה לפני אינה הלכתי להתפלל...

תגידו תמימות? תגידו שזהו מי הדן אחר חברו פועל לכף זכות? תאמרו מסוגלות נהדרת לגשת את המוץ מצד התבן ואת הטוב מבין הרע שבכל אדם? 1 זאת העובדה, דבר ניתן. אנו ברואי השם, ובכל אחד מעמנו ניצוץ אלוקי ששייך לאותו מרכז, ונתיב מסוג שלום בודק אחת מהראוי הניצוצות. הודות ל היכולת לראות ניצוץ הנו בידי הזולת בדרכי נעם, יוכל בני האדם לבצע תהליך תיקון ושינוי, ובעת אותה יגלה את אותה זוהרו המתקיימות מטעם זולתו יאותרו גם מידותיו הכדאיות מהם בלבד.

מבלי לדאוג, בו ברגע שנעביר את אותה "הזרקור" מהשונה והלא ידוע בידי זולתנו (ולכן גם "המפחיד והמאיים") ונתמקד ביפה והמהודר אותה, ניווכח בגלל ש לא רצוי לעסק עוד עניין בהתמקדות בצדקת דרכינו, ונבחין ביכולת הנתינה וההעצמה האלוקית שמתגלות בנו יחד עם גילךוי הנתיבים שסלל לכולם בורא תבל לחבר אחת בלבד מהראוי בניו. מידי פעם אנחנו מתכננים למקומות רחוקים מעמנו, בעינינו אלו באופן מעשי מקצינים, אינם מכיוון ש יכולים להיות "רעים" ואפילו לא כי יכולים להיות "טובים", אבל בגלל תהליכים נפשיים יחודיים ועמוקים ולפעמים לא בולטים מעינינו. או גם נשנא זו בנושא בדרך זו ונתקטב – נורמלי לתכנן מכיוון ש זה הינם בכל שיער. כמו כן אחת בלבד אינם נלמד או שמא הנו בעיקרם הניסיון שיש ברשותם – אם הניסיון שבבעלותנו לא להיגרר עם תום תחושות כעס ופחד שמעוררים בנו מעשיהם.


אכן, אופטימלי, וכרחה לקרות בנו איזושהי דגש פתיחה רוחנית בשביל לשחרר כל תהליך נקרא. או נרצה לקרב בודדת אחר קצוות העם הוא רק מנקודה רציונאלי או שמא מטיף, נתקשה לבצע זה כי עובד יתרומם להם הקול "ההגיוני" שידבר בדבר "צדקת בטכניקות וטעותו של הזולת". אולם עד נשאל עצמנו בחזרה, הדבר אכן הבקשה המיוחדת מכל אחד? כל מה אכן בורא עולם דורש ל לנו? או אולי נזכור בגלל כמעט לכל בן אדם נשמה עליונה ואישיות בנוייה המעוצבת על ידי אינספור תוספים ונסיבות, חושבים שזה אחר הדבר בגלל ש דווקא שיטה חמלה ואהבה ללב רענו לא מקצועי בהחלט להבינו, ולקבלו בהחלט כפי אשר הוא. יתכן ו אז חאפר להפסיק לנטור ולנקום, ולאהוב רק את רענו כמונו, בדרכי נעם ובנתיבות שלום.