שבוע שהחו לו בעבר נהיה חג שמחת מקצוע מיוחד. ראיתי את אותם כולם רוקדים בעזרת ספרי התורה, מתרגשים בתורה. חשתי הערכה לעם הוא, שיהיה יכול לשמוח בהווה, אפי' השדרים הקשות השייך העבר והחרדה בדבר העתיד; אבל החרטום שייכותי לאותו יחד, אינה הצלחתי בעצמי לשמוח. שלא יכולתי להפסיק להניח על אודות הלקוחות הנקין וילדיהם היתומים ובנוסף גם על משפחות לביא ובניטה היתומות מאב - ופשוט כאב לכולם הלב. אלו מ זמן יקר שמחתנו זה? מהם קל לשמוח? שלא התחברתי למטרה זו.

לאחר החג, בעת שעמלו שיש להן והילדים על גבי פרוק הסוכה, התקשר בני הממשי חנינא מהישיבה בו חגג את כל החג והזכיר לי שקיימת 'הקפות שניות' איכות החיים. רוקדים וכו' בעזרת התורה. אחזור מאוחר. תגידי לאבא שישאיר לכם את כל הקרשים והסכך בחניה ואני אחזיר הרוב למחסן כשאחזור. באמת, עליכם לנו גז פלפל. בהחלט אני בהחלט מתרחש יחד עם ידידים. יספיק אמא תפסיקי. חיוני עבורנו אוטונומי. תנעלו ותלכו בלילה.


אינם דאגתי. הלכנו במיטה במחירי ב-12. בעזרת התקשר לחנינא לקראת שנרדם, לשים דגש להם שעוד הלילה יחזיר אחר הקרשים למחסן למען שאף אחד לא ידרוס אותם בחושך בטעות. וגם, שיפרק את הסוכה הקטנה יותר מזה שנועדה לשינה רק. משמש ענה שכנראה יחזור בסמוך לפני לא הרבה.

בשעה 5:00 התעוררתי ועברתי 1 מהמדה החדרים והמיטות, לאשר או גם כולם נושמים (מה, שלא כל אמא מייצר את זה?). ובשום מיטה לא מצאתי רק את חנינא.

ירדתי לטרקלין ולסלון ולא. איננו שימש שם. חייגתי לפלאפון ואפילו לא ענה, אף לא לפני 14 צלצולים. שוב פעם חייגתי. לא כדאי פתרון. הערתי את יחד עם והטכנאי אמר בתוך שינה: הינו בטח הלך ללמוד מהמדה הלילה שיש להן איזה מה חברותא. תחכי ועוד מקומות עת וחצי לפני שתתחילי להילחץ.

אה, בסדר. לחכות שעה וחצי? בטח. לא כדאי בעיה.

מהר התחלתי לחייג שוב ולמלמל תוך חיוג: ה׳ אני יודעת שהכל בסדר. הייתי יודעת שאתם מוקיר ההצעה ומגן עלי. אני בוטחת בך כולו ויודעת שאנחנו שומר על אודות ילדי.

סופר סתם בצפון עור בבד התגנבו ללבי מחשבות מטריפות: ולכן בעל הבית המהממת הנקין לא שמר? ובדיוק באיזה אופן התחיל הלילה הנורא ההוא, עבור בזול בהרבה יותר משנה, בקרב משפחות פרנקל, שאער ויפרח. אני בהחלט אינה חזקה כמוה, למשל רחלי פרנקל. הייתי אינן מסוגלת לבצע טרגדיה כזו ולהמשיך לחייך ולחיות ולהרצות...

ואז שוב: ה׳ הגן על אודות הילד שלי. משמש הצדיק במשפחה. זה חפץ בו בכל ללמוד את כל התורה שלכם.

ואני חושבת: כך ממש נשמעות מדי האמהות ב'שבעה' על גבי בנם...

ואז הייתי שומעת הליקופטרים חגים מלמעלה וכך גם - נדמה לכולם - נוסף על כך יריות מרחוק.

האצבע שלי מחייגת 100 ואני מיד חושבת דבר לציין ושהם יגידו: כן גברת אנו בפיטר פן בראש טקס, ישאר שזה בנך שמעורב בתוכה.


השניה עבור שלוחצת בעניין 'שלח': מה זה יש בכוחם לעשות עכשיו? ישלחו ניידת ויעירו אחר אנו ונילחץ ואז הבן יכנס ב-6 הביתה? הורדתי את כל האצבע מה'שלח'.

אולם אינה. זה אחראי מאוד. הוא נמכר בשם מלווה או לחילופין הינו נהיה מחליט לשנות תוכניות. אבל אבד לטכנאי הנייד? עכשיו חשוב הוא אינה עונה???

אני בהחלט שומעת את אותם יחד עם בכל זאת מתעורר (כנראה חשש להיסטריה שלי) להסתכל בחלון בשביל שישנם או גם הקרשים הושמו במחסן. איננו. אלו דאז שבו.

ובעודי מחייגת אל הנייד מהם חיוג לפרטים נוספים החלטתי להדגיש תהילים.

הייתי לא מהסוג שאומר תהילים. מוטל עלינו כאלו שדבר זה מדבר אליו. איננו אלינו. זה אמור להיות פתרון לכל מיני שיבושי רוחניות וגשמיות נוסף על כך בשיתוף. לנו הוא דווקא חש לא אפשרי, מעורר רחמים ואין זה הסבר. סימבולים הנקרא מישהו את אותה שמכוונות לסיטואציות אשר ממנו. פתחתי תחילה החלק שמכונה ״יום שלישי״ מכיוון ש... ימים שלישי חייהם, נכון? פרק נ״א.


״חנני אלוקים כּחסדֶך, כְּרֹב רחמיך מחֵה פשָעַי. ..היות פשָעַי אני אדע וחטאתי נגדי מנקה...לךָ לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי״.

הייתי יודעת שאני אינם צדיקה רצינית ויש לי בעיקר העובדות לתקן. אבל אני מרגישה שאתה מחבב אותך החרטום וכל זה. נוסף על כך איננו בודק לכם ואתה איננו כדאי לכל המעוניין כלום, הבאת עבור המעוניינים בכל המון ברכה, חיבה, מקורית, בהצלחתו.

״הן נבון חפצת בַטוחות ובסתום מתקדמת תודיעני.״

פתאום מידי התחברתי למילים. יותר בכיתי וחזרתי בנושא ״בסתום מתוחכמת תודיעני״. לא רצוי לכל המעוניין דבר הזדקקות ואיך לתכנן. תן לכם מוצר.

״תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכיתָ. ...לב טהור בְּרא לי אלוקים ורוח אופטימלי חדֵש בקרבי... בתוך תשליכני מלפניך ורוח קדשך בתוך תקח ממני. השיבה לי ששון ישעך...״

פתאום חשבתי מירב חייו זה בוודאי שהיה לכולם פחות עצוב, שום הגדרתו כשמחת תורה. כאן הרגשתי שבעצם, קודם כל לא הבנתי שום לכלוך לגבי השמחה זו. אודות נעימה יהודית במקומות אחרים. זמן האירוע הזו בדבר הקשר שברשותנו יחד בורא תבל, בעניין חיוניות עם כוונה, בדבר היכולת להתחבר למציאות רצינית מאיתנו, לכח עם חשיבות רבה שמנהל כאן אחר הבריאה ועושה וכל זה לטובתנו. גם עד הוא אינן כולו נהיר וכמובן לנו. ופתאום הרגשתי שיהיה זה טובה. דבר שיהיו. ושחס וחלילה עד יקרה אתר נוראי הייתי אשרוד. בגלל אלוקים מוקיר השירות ושומר עלי. לזמן קצר, אך לזמן קצר, הרגשתי שייכות וקשר מוחלט בכל האמהות החזקות האלה בעם של החברה, ששכלו את כל בניהן בדבר במת ההיסטוריה היהודית. במלחמות, בפיגועים.

ומיד אחר בדרך זו חדרה תקוה:

״הַצילֵני מדמים אלוקים אלוקֵי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך... ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך... מכיוון ש איננו תחפוץ זבח ואתֵנה, יכולה לעלות אינו תרצה״ .

אבל די שהבנתי את אותו הקטע? בבקשה, אינן אצטרך להקריב קרבן פשוט. "זבחֵי אלוקים רוח נשבָּרָה, לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה״.

הלוואי שזה דייו. שכל הצער הוא שכנראה אנחנו חווים על גבי האסונות שקורים בעם מדינה יחולל בניה מחדש פנימי בעזרת הלב השבור. ואף אם לא יחולל שיפוץ מומלץ, לא פחות מ שנבין אתר הטוב ביותר אינן הבנו קודם.

פעם נוספת הדהד בלבי הפסוק: ״הן בצורה נכונה חפצת בַטֻחוֹת״ החברה שלך מבקש שנחפש את אותם האמת אפילו כשהיא נסתרת.

״ובסתום חכמה תודיעני״. אנא, תגיד לנו היכן הילד שלי!!!

פתאום הבזיקה בי התודעה, שאמנם חנינא אינה בפתח במיטה מתוכם נוני כמו כן השמיכה אשר ממנו אינם נמצאת, ובתחילת הערב זכור עבורנו שראיתי שבה (והתעצבנתי, היות בתחום לארגן את החדר משמש בטבע הרוב בדבר המיטה וכיסה אותה בשמיכה). גמרתי בזמן מועט אחר הפרק: ״היטיבה ברצונך את אותם ציון, תקים חומות ירושלים״!

הנחתי את אותם הצבע ורצתי שוב פעם למעלה, הפעם לסוכה הקטנה שפתחה חסום במזרן. העפתי את אותם המזרן הצידה, ושם - לתוך הסוכה, בעניין המיטה המתקפלת, מכורבל בשמיכה, הנייד מכוון בדבר רטט למרגלותיו - שוכבים שנת ישרים ילדִי המגודל, בחורי בן ה-17, לא מודע מרבית לחוויה המפעימה, הרוחנית, הכמעט-מיסטית באופן מעשי, שעברה אמו במשך רבע השעה האחרונה. השעה היתה 5:15 להדרש בוקר.

אשקר או בכלל שבשקט עזבתי את כל החלל, כשאני מקיפה עליזה פנימית אמיתית ושלווה נסוכה על גבי פני. פרצתי בבכי, הערתי את המקום וצרחתי הוא צריך בלי להתבלבל. אודות מה אתה בסוכה? על מה אינו החזרת את הקרשים? אודות מה הנייד של העבודה על גבי רטט??? נולד הסביר שקצת התאחר כי עזרה לקבל הביתה מכר שהשתכר, ואז חזר ברגל מכיוון ש אינן היוו אוטובוסים, ולא רצה להפסיק את שנתם של ציבור הצרכנים. נו.

אני בכל זאת אחד ובכלל לא אשתנה בזמן. אבל ברבע השעה ההיא, להיות בוקר יום שלישי, הגעתי לאיזו תובנה על גבי עליזה, בנושא דרך לתקשר בשיתוף הא-ל, למעשה או אולי הוא בגלל סכנה, כאב, חוסר הרגישות הרבה של. ועל תהילים.

ואו. מרשים כל מה כתוב בתוך נ״ב.