עיט זהוב - עיט נשרי- Golden Eagle בחורף 2011 עקבתי ותיעדתי קינון של זוג עיטים זהובים במדבר יהודה, הצילומים (סטילס ווידאו) נעשו מתוך מסתור קבוע שאליו נכנסתי אחת לשבוע עוד לפני עלות השחר. מדובר בזוג עיטים שקִנם נשדד לפני מספר שנים וגוזליהם חולצו מבית בלב חברון במבצע משותף לרשות הטבע והגנים (רט"ג) ולצה"ל. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3422263,00.html נא להכיר – העיט הזהוב העיט הזהוב (בעבר נקרא עיט סלעים) הוא הגדול בעיטים המקננים כיום בישראל. תוחלת החיים שלו יכולה להגיע עד לשלושים שנה. מוטת הכנפיים של הנקבה מגיעה ל- 240 ס"מ. הזכר קטן מעט מהנקבה וזאת בדומה למינים אחרים ממשפחת העיטים. מהירות הצלילה של העיט הזהוב מדהימה ביחס לגודלו העצום והיא יכולה להגיע ל 240 קמ"ש. הוא ניזון מיונקים קטנים כגון ארנבות, שפני סלע, ושועלים. ויכול אף בקלות לצוד עופר, טלה או גדי קטנים, אם כי בדרך כלל אלו נאספים לאחר מותם. בנוסף הוא צד חוגלות, יונים, קטות (צולמה בקן קטה גדולה) ותרנגולות שאותן יגנוב מבדואים שגרים באזור מחייתו. אבל יותר מכל אלו, העיטים הזהובים בישראל אוהבים צבי יבשה. מכיוון שבאזור המדברי שבקרבת ים המלח אין צבים הרי שברור כי העיטים מביאים אותם מאזורים בספר המדבר המרוחקים מאזור הקן. את הצבים הם מביאים לקן חיים לגמרי או מתים לאחר שזרקו אותם מגבוה על הסלעים כדי ששריון הצב יישבר ויהיה נוח יותר לאכול את תוך הצב. לעיט הזהוב טריטוריה שיכולה להשתרע על שטח של עד ל 150 ק"מ רבועים. העיט הזהוב הוא מין מונוגאמי (זוג חי ביחד לכל החיים). הזכר מחזר אחר בת זוגו בכל שנה לקראת עונת הקינון. בקן העצום שבונה הזוג על דרגש סלע או במערה שפיתחה במצוק מוטלות בדרך כלל שתי (4-1) ביצים לבנות, משך הדגירה כ-42 (40–45) יום. הנקבה נושאת ברוב מטלת הדגירה ואילו הזכר הוא זה שדואג להביא לה מזון לקן. לאחר הבקיעה יטפלו שני בני הזוג יחדיו בגוזלים. האכלה מתבצעת בסדר מופתי כאשר תמיד מאכילים את הגוזל הגדול ראשון, ובו בזמן שוכב הגוזל הקטן יותר בקן מבלי שיבקש אפילו פעם אחת מזון מההורה שמאכיל. לאחר שהגוזל הגדול אכל לשובע והוא זז הצידה לנוח יתחיל ההורה המטפל להאכיל את הגוזל הקטן. כך קורה גם כאשר הגוזלים גדלו קצת והם יכולים לאכול (מעט) לבד. בשלב מאוחר יותר, ולקראת הפריחה מהקן, משתנה ההתנהגות המנומסת ובמקומה נוצר דפוס התנהגות תוקפני יותר: הגוזל הגדול שומר על המזון שמביאים ההורים ולא נותן לאף אחד להתקרב. באחד הימים אף צפיתי בו תוקף את האם כאשר היא חזרה לקן להאכיל את הגוזלים בארנבת שהביא בן זוגה, זמן מועט קודם לכן. לאחר כמה דקות הגוזל נרגע ואז החלה האם לפרק את הארנבת ולהאכיל את הגוזלים לפי הסדר הרגיל. הגוזלים פרחו מהקן בגיל חודשיים וחצי. לאורך כל התקופה לא ראיתי ולו פעם אחת התנהגות שמזכירה את תופעת "הקיניזם" (הרג אח על ידי אח, ע"ש מעשה קין בהבל) הידועה בדורסים רבים. ומערכת היחסים בין הגוזלים הייתה נטולת אלימות. ההורים ממשיכים להאכיל את הגוזלים באזור הקן גם לאחר שיצאו מהקן. בזמן שהייתי במדבר לצורך התצפיות הייתי עד לתופעה מדהימה של יחסי גומלין בין העיטים למשפחת צבועים שקבעה את מגוריה בסמוך לקן, לאורך כמה שבועות שמתי לב לתופעה מפתיעה: לא הבחנתי בשאריות מזון אופייניות מתחת לקן. מאחר שמטעמי זהירות לא התקרבתי למצוק, לא שמתי לב שבתחתיתו יש סימני עקבות של צבוע. נראה כי הצבועים הבינו את פוטנציאל המזון שנופל מהקן (עצמות, שאריות צבים וכו') וכך הם נהנו ממזון חינם קרוב לגורים. הצבועים הקטנים נתגלו במקרה בזכות העיט: יום אחד הוא ניסה לצוד אותם מתוך מאורת המסתור שלהם ובכך חשף אותם. נקודה מעניינת בעיט המדהים הזה היא שמו. נראה כי העיט הזהוב הוא הנזכר בתנ"ך כנשר ומתואר כמלך העופות, ואילו הנשרים של ימינו הם אלו שבתנ"ך תוארו כעיטים. "וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם" (בראשית טו יא) פעולה שמאפיינת בעיקר את Vulture(נשר של ימינו). ואילו הנשר התנ"כי מסמל מלוכה ושלטון. הרמב"ם כונה "הנשר הגדול" ולא סביר שמישהו ישווה את הרמב"ם לאוכל נבלות, לעומת זאת העיט הזהוב הוא הגדול והמרשים בעיטי ישראל וראשו הזהוב נותן לו מראה מלכותי, והוא מתאים יותר לתאר איש רם מעלה כרמב"ם. גם בספרדית שמו מתאר מלכות: Aguila real = עיט מלכותי. ציור ה"נשר" של בירה נשר הוא של עיט גדול, וה"נשר" בסמלי הרומאים הקדומים נראה יותר כעיט זהוב מאשר כנשר של היום. בשנת 2008 הוחלט באקדמיה ללשון לתקן ולו במעט את הטעות שהשתרשה לפני שנים רבות, ולתת לעיט הזהוב תוספת מלכותית ולכנותו "עיט נשרי" (עיט זהוב) Golden eagle . ואילו לנשר המקראי שלנו לקרוא "נשר קרח" Griffon vulture . מצבו של העיט הזהוב בעולם ובישראל העיט הזהוב נחשב לבעל התפוצה הרחבה ביותר מבין כל העיטים בעולם, הכוללת אזורים נרחבים באירופה , באסיה, בצפון מזרח אפריקה ואף ביבשת צפון אמריקה. בגרמניה, באוסטריה, בקזחסטן ובמקסיקו הוא אף מוכרז כציפור הלאומית. מכאן ניתן להבין כי העיט הזהוב אינו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. במזרח אירופה ובאסיה הוא אהוד מאוד בזכות יכולות הציד המעולות שלו, בעיקר בקרב הבזיארים ורועי הצאן. באזורים אלו הוא משמש כשומר על עדרי הצאן. הגוזלים הצעירים נלקחים מהקן, והרועים מאלפים אותם לרדוף אחרי שועלים, תנים וזאבים, וכך הם משמשים "ככלבי שמירה" על העדר בעונת ההמלטות. בהגיעם לבגרות הם משוחררים לטבע ואז מחליפים אותם עיטים זהובים צעירים אחרים. מעניין שהרועים משקיעים בכל שנה מאמץ גדול באילוף העיטים הצעירים, זאת במקום להשתמש באותו פרט מאולף לאורך שנים. מפתיעה העובדה שעם השחרור לטבע מוצאים העיטים טריטוריה לקנן בה והם אינם מתנהגים כמוחתמים. עם זאת בארצות שונות תפוצתו של העיט הזהוב מקוטעת עקב הרעלות וציד. בישראל הוא נדיר ונמצא בסכנת הכחדה מקומית. ברחבי המדינה נותרו רק כעשרה זוגות מקננים של העיט המדהים הזה, במדבר יהודה ובנגב. גורמי האיום על העיטים כוללים הרעלות, התחשמלות על קווי מתח גבוה, ירי, חמיסת קינים (בעיקר בספר המדבר ובתחומי הרשות הפלסטינית), הפרעות לקינון על ידי מטיילים רגליים ואימוני צבא. כמו כן קיימת הפרעה לקינון גם על ידי גולשי צוקים, ורכבי שטח (ג'יפים ואופנועני שטח שמגיעים עד לשפת המצוק בחלק מאזורי הקינון). גורם נוסף שפוגע בקינון הוא מחלות שיכולות להיות מועברות לגוזלים מעופות נגועים שהובאו כמזון לקן (יונים ותרנגולות). חלק ניכר מהפגיעה של גורמים אלו, כאמור, אינו בשטח מדינת ישראל. מנתונים שנאספו בחלקם על ידי מישדור גוזלים במשדרים נקלטי לוויין, התברר כי שניים מתוך שלושה גוזלים סיימו את חייהם או נפסקה תנועתם בירדן ובסוריה. במסגרת התצפיות שערכתי התברר כי ההורים מרבים להביא לקן פסולת שאספו במדבר. הפסולת כללה אריזות מזון, בעיקר של חטיפים, ניילונים, חבלי פלסטיק וכד'. בקן נמצאו בלון הליום מפוצץ שממנו אכל אחד הגוזלים, שק אורז ריק, מצנח קטן של פצצת תאורה ועוד חומרי פסולת שונים שברובם אינם מתכלים. הסכנה מחומרים אלו גדולה שכן הגוזלים הקטנים מנסים לאכול את האריזות המבריקות ובדרך זאת הם פוגעים בעצמם ע"י סתימת מערכת העיכול. נוסף על כך חבלים שמגיעים אל הקן נוטים להסתבך ברגלי הגוזלים, וכאשר אלו מגיעים לזמן שבו הם צריכים לעזוב את הקן הם קופצים אל מותם. "פורשים כנף" פרויקט "פורשים כנף", ובהם חברת החשמל, רט"ג והחברה להגנת הטבע. הוקם במטרה לשמור על הדורסים בישראל ובהם גם העיטים הזהובים ששרדו ולאושש את המין לפני שייעלם לחלוטין. המאמצים כוללים מעקב ושמירה יום יומית על האזור שבו נמצא הקן לאורך כל תקופת הקינון ועד כשבועיים לאחר פריחת הגוזלים, וזאת כדי למנוע את חמיסתו. בלבו של הפרויקט פועל גרעין רבייה למיני דורסים שנכחדו או הנמצאים בסכנת הכחדה. גרעין זה, הכולל גם עיטים זהובים, הוקם ומופעל במטרה לאושש את אוכלוסיית אותם מיני דורסים. הגרעין מורכב מפרטים (בעיקר גוזלים) שנאספו פגועים או שהוחרמו על ידי פקחי הרט"ג לאחר שנבזזו מהקן בידי בני מיעוטים. תודות לסיום, ברצוני להודות לכל אותם אנשים העושים לילות כימים כדי לשמור על חיות הבר בישראל. במקרים רבים פעולות קטנות של יחידים הן פעולות המצילות חיים ובכך אף עוזרות להשאיר בארצנו מיני בעלי חיים, שללא אותן הפעולות היו נעלמים מנוף ארצנו מזמן. כל זאת כמובן לצד הפעילות היזומה והמתוכננת לשמירה על חיות הבר בישראל. יש לנו טבע נהדר בישראל!! ביחד נשמור עליו.

Images All Copyrighted. No Picture May Be Used Without Express Written Permission. © Yoram Shpirer 2007

כל הזכויות שמורות ליורם שפירר אין להעתיק ו/או לעשות שימוש כלשהו בתמונות ו/או בתוכנים המופעים באתר זה ללא אישור בכתב מיורם שפירר