מערכת היחסים בין הקוקייה המצויצת
לעורב האפור

הרומן שלי עם הקוקיות החל עוד כשהייתי ילד בן 10 ואהבתי לטפס לצמרות העצים ולכל מקום גבוה אחר בו מטילות ציפורים, זאת כדי להכיר מקרוב את ביצי הציפורים ואח"כ את התפתחות הגוזלים בקן החוויה הרגשית ודרך הלימוד והחקירה מתקופה זו מלווים אותי עד היום הזה. אני זוכר את עץ הברוש הגבוה בשדרת הברושים הזקנים בכניסה לקיבוץ ניצנים בו נולדתי, בצמרתו של אותו עץ מצאתי קן ובו חמש ביצים. ארבע מהביצים בקעו ולאחר כשבוע מיום הבקיעה ראיתי כי אחד הגוזלים נראה קצת שונה מהאחרים אך עדין לא ידעתי מה מחכה לי. בביקורי הבא בקן ימים אחדים אחר כך מצאתי להפתעתי כי רק שני גוזלים נותרו בקן. הגוזלים היו שונים אחד מהשני לגמרי "כאילו הם גוזלים של ציפורים שונות" מאז ועד היום אני מטפס על עצים כדי לראות כיצד מתפתחים גוזלי הקוקייה בקיני העורב האפור

הבנת תופעת הטפילות מעניינת בהסתכלות מנקודת ראות אבולוציונית. כידוע על פי התיאוריה הדרוויניסטית, כל יצור צפוי להתנהג באופן שיגדיל את מספר צאצאיו הפוריים. לעומת זאת, במקרה של טפילות בציפורים אנו רואים כי הפונדקאי, העורב האפור במקרה זה משקיע מאמצים בגידול גוזל של ציפור אחרת שבעצם מתחרה וגורמת נזק לגוזליו שלו. ההפתעה גדולה במיוחד בעיקר בשל העובדה שהעורב נחשב לבעל חיים חכם יחסית, ודווקא בחוסר יכולתו להתמודד מול הקוקייה הוא מצטייר כחסר חוש אבחנה לחלוטין

הקוקייה היא אחת מחמש משפחות מוכרות של עופות טפילים. טפיל- מטיל את ביצתו בקן של ציפור אחרת וזו דוגרת על הביצה ומגדלת את הגוזל שבוקע ממנה, ציפור זו מוגדרת כפונדקאי מארח. בישראל מקננים שני סוגי קוקיות. הקוקייה האירופאית common Cuckoo, שגוזלה זורק את ביצת או גוזל הפונדקאי מהקן. המינים המועדפים על הנקבה להטפלה בארץ הם מדברון ופפיון הרים. הקוקייה האירופית מסוגלת לחקות את דגם הביצה של הפונדקאי בצורה כזו שכמעט ולא ניתן להבחין בין הביצים השונות. מנגד נמצאים, בני משפחת הקוקייה המצויצת, אשר גוזליה לא משליכים את גוזלי הפונדקאי מהקן אלא, גורמים למות חלק מהם או כולם על ידי תחרות על המזון

בישראל מטפילה הקוקייה המצויצת את קיני העורב האפור ובאירופה היא מטפילה בעיקר את קיני העקעקים. הקוקייה המצויצת היא ציפור חולפת שנפוצה כמעט בכל מדינת ישראל. באביב ניתן לפגוש אותה כמעט בכל מקום, מאזור העמקים הצפוניים ועד הנגב. בשנים האחרונות נראה כי עם הגידול במספר העורבים האפורים והתקרבותם לאזורי המגורים של בני האדם, יש עליה במספר הקוקיות המצויצות שנשארות להטיל בארץ. הקוקייה המצויצת מגיעה לארץ מאפריקה בתחילת פברואר ועוזבת אותנו לקראת סוף יולי, כאשר אחרוני הצעירים שבקעו באותה שנה עוזבים יותר מאוחר לקראת סוף אוגוסט בתקופה זו ניתן לזהותה למשמע הקריאות הרמות באזורים של חורשות ושטחים פתוחים

מה הם הגורמים שמביאים ציפור להיהפך לציפור טפילה?
קשה מאד לדעת מהו בדיוק התהליך האבולוציוני שהופך ציפור רגילה לציפור טפילה שמאבדת את יכולתה לקנן באופן עצמאי וכזו התלויה לחלוטין בפונדקאים שלה. המדענים חלוקים עדיין בדעותיהם בנושא אך קימות כמה השערות עיקריות לגבי הגורמים שהביאו את הקוקיות לחיי טפילות

. מחסור במקומות קינון- דבר שהביא לשותפות בתוך המין בגידול הצאצאים, ותופעה זו התפתחה לטפילות*
. כאשר מזון הבוגר רעיל לגוזל. גם אז טיפול בגוזל ע"י עוף אחר הוא פתרון טוב, עד שהגוזל מתבגר* . הקוקייה הבוגרת אוכלת זחלים רעילים ויתכן כי אותה רעילות משפיעה על הגוזלים הצעירים

. מניעת סיכוני טריפה, והגברת יכולת הרבייה - על ידי פיזור הביצים במספר קינים של אחרים. הטפיל* לא שם את כל ביציו בסל אחד, ובכך פיזר את הסכנות. יתרה מזאת, על ידי כך הוא מגדיל את כמות צאצאיו לעונת רבייה, כי הוא יכול להטיל יותר ביצים מאשר היה יכול אילו היה צריך הוא לטפל בהם קוקייה מצויצת יכולה להטיל עד כשלושים ביצים בעונת קינון אחת בעוד שהעורב האפור, הפונדקאי של הקוקייה בארץ מטיל ארבע עד שש ביצים בעונה, וכולן בקן אחד. הקוקייה מטילה בד"כ ביצה אחת עד שתים בכל קן אך ישנם מקרים בהן היא תטיל אף יותר. בשנת 2003 מצאתי קן ובו חמש ביצי קוקייה מצויצת לצד שלוש ביצי עורב אפור. מקן זה פרחו בסופו של דבר שלושה גוזלי קוקייה. (לא ברור לי ).האם כל הביצים היו של נקבת קוקייה אחת או יותר


ההתאמות הקוקיות לחיי הטפילות הן רבות, ומה שעומד מאחריהן הוא השגת יתרון לטפיל. נראה כי אחת ההתאמות של הקוקיות לתהליך הטפילות הוא הדמיון, מימקרי בין ביציהן לבין ביצי הפונדקאי. דמיון זה מתבטא בצבע, בדגם הכתמים ובגודל הביצה, ונראה שהוא שמקשה על הפונדקאי לזהות ולהשליך את ביצי הקוקייה מהקן. הדבר נכון בעיקר במקרה של הקוקייה האירופאית שם גם התגלה כי פונדקאים רבים יכולים לזהות ולהשליך ביצי קוקייה מהקן החוצה, אם אלו קלות לזיהוי. הדמיון שהתפתח במקרה זה נחשב כתוצר פעולתה של הברירה הטבעית. כלומר, רק קוקיות שהטילו ביצים אשר היו במקרה דומות לאלו של הפונדקאים הצליחו לשרוד, ועמן הנטייה הגנטית לייצר ביצים שדומות לביצי הפונדקאים

במקרה של מערכת היחסים שבין הקוקייה המצויצת והעורב האפור המצב מורכב יותר. במבט כללי יש אומנם דמיון כללי בין ביצי הקוקייה לביצי העורב, אך ביצי הקוקייה לא דומות בהכרח לכל ביצי העורבים. ביצי הקוקייה המצויצת קטנות וסגלגלות יותר מאלו של העורב האפור, ויש להן גודל ודגם קליפה קבוע ואחיד למדי ברב אזורי הארץ. יתרה מזאת, המחקר שערכנו באזור ניצנים הראה כי העורבים לא מבחינים בין ביצים שונות ולכן הדמיון שקיים בין ביצי הקוקייה והעורב לא יכול להיות מוסבר על ידי תהליך סלקציה שבמהלכו השליכו העורבים את כל ביצי הקוקיות שנבדלו מביציהן שלהם. יתכן כי הדמיון בין ביצי הקוקייה המצויצת לביצי העורב האפור נובע מהצורך הדומה של שני המינים להתאים את דגם הביצים להסוואה של אזור הקן

קשה עדיין להבין מה מונע מהעורבים ה"חכמים" להבחין בין ביצים שונות? תשובה אפשרית אחת ניתן להעלות על סמך העובדה שבין ביצים של עורבים אפורים שונים יש שונות גדולה מאוד, ואפילו קימת שונות בין ביצה אחת לשנייה אצל אותו העורב. השוני בד"כ הוא בדגם קליפת הביצה, גודלה וצורתה, ובנוסף בד"כ הביצה האחרונה בתטולה היא קטנה יותר מהביצים האחרות, תטולה סך הביצים שנמצאות בקן מסוים. הבדלים כאלו בין ביצים של אותו העורב עלולים להפוך את הניסיון להבחין בין ביצים לעסק מסוכן מידי. עורב שינסה ללמוד ולהבחין בין ביצים מסתכן בכך שהנזק המצטבר מטעויות בזיהוי יהיה רב על התועלת מהשלכה מוצלחת של ביצת קוקייה

בשלב שלאחר בקיעת הגוזלים ניתן להבחין בסדרה נוספת של תכונות המתאימות את הקוקיות לחיי טפילות. בקוקייה האירופית ניחן הגוזל ביצר חזק ביותר הגורם לו להשליך את ביצי או גוזלי הפונדקאי מהקן ולזכות בכך במלא תשומת הלב ההורית לבדו. התאמות נוספות בגוזלי קוקיות שונות קשורות לחיקוי קריאת הגוזל של הפונדקאי וחיקוי דגם הלוע שלו. בולטת במיוחד יכולתו של גוזל הקוקייה לגדול במהירות רבה יותר מהגוזל הפונדקאי. גוזל הקוקייה המצויצת, לדוגמא, פוקח את עיניו בגיל חמישה ימים בעוד שגוזל העורב האפור יפקח אותם רק בגיל שבוע. גוזל הקוקייה המצויצת מסוגל לעוף בגיל של כשלושה שבועות בעוד שגוזל העורב יפרח מהקן כשהוא בן יותר מחודש. משך דגירה קצר ובקיעה מוקדמת, מקנה גם הוא יתרון בהשגת המזון בימים הראשונים, דבר שהוא קריטי להמשך ההתפתחות. בעוד שגוזל הקוקייה המצויצת בוקע עם תום 13 ימי דגירה. הרי שגוזל העורב האפור יבקע רק עם תום 19 ימי דגירה. בהנחה שהעורב מתחיל לדגור לאחר שמטיל את ביצתו השלישית ובקן כבר הייתה ביצת קוקייה ( הקוקייה מטילה את ביצתה בקן העורב בד"כ לאחר שזה הטיל את ביצתו הראשונה ובכל מקרה בטרם החל בדגירה עצמה) אזי יבקע גוזל הקוקייה כמעט תמיד כחמישה עד שישה ימים לפני גוזלי העורב, דבר שיקנה לו יתרון משמעותי כבר מהיום הראשון לחייו

למרות כל האמור ישנם מקרים רבים בהם זוג עורבים מצליחים לגדל זה לצד זה את גוזליהם וגוזלי הקוקייה עד פריחה מהקן. בעבר צפיתי בזוג עורבים שהצליח לגדל עד לפריחה מהקן את ארבעת גוזליו ובנוסף שני גוזלי קוקייה. אולם, זהו מקרה נדיר. בדרך כלל יפרחו מקן מוטפל לא יותר משני גוזלי עורב בנוסף לגוזל הקוקייה

שלב מעניין נוסף ביחסי הקוקייה והעורב הוא השלב הראשוני בו צריכות הקוקיות להתגנב ולהטיל את ביציהן בקיני העורב. הקוקייה מטילה בזמן קצר ביותר עד שניות. וזאת כדי לא להתגלות ע"י העורב לעיתים הזכר מסב את תשומת ליבה של נקבת העורב וכשזו יוצאת מהקן בכדי לגרש את הקוקייה הזכר, נגשת הנקבה ומטילה את ביצתה משפת הקן פנימה, הביצה בנפילתה לתוך הקן עשויה לגרום לשבר באחת מביצי העורב וכך יקטן מספר ביצי העורב שמהם יוכל לבקוע גוזל. מצד שני אין בנפילה זאת משום סכנה רבה לביצת הקוקייה עצמה שכן קליפת הביצה של הקוקייה עבה יותר מזו של העורב ומגינה עליה מפני שבירה. ידוע שבסמוך לתהליך ההטלה נעלמות לעיתים ביצי עורב מהקן. בחלק מהמקרים נובע כנראה הדבר משבירה של ביצי עורב על ידי ביצת הקוקייה והרחקת הביצים השבורות על ידי ההורים. במקרים אחרים נראה כי הקוקייה עצמה נוהגת לעיתים לסלק או לטרוף ביצים בעת הביקור החפוז שלה בקן. ידוע שבנוסף על היותן טפילות, הקוקיות הן גם עוף שטורף ביצים וחומס קינים של ציפורים שונות, קימת גם האפשרות כי הקוקייה מסלקת את ביצת העורב בכדי שזה לא ירגיש בשינוי במספר הביצים שבקו אך דבר זה לא הוכח

הקוקייה המצויצת תמצא באזור הקינון של העורבים ותלמד היטב את השטח וזאת בכדי שתוכל להטיל את ביצתה בזמן המתאים בקן העורב. הקוקיות חיות בתקופה זו בזוגות או כקבוצות קטנות של עד חמישה זוגות, באזור הקינון של העורבים. קימות עדויות לכך שבעצם אין מערכת יחסים של זוגיות בין הקוקיות ואפילו לא בעונת הרבייה. השנה צפיתי בנקבה אחת, שבמשך פרק זמן של פחות משעה החליפה שני בני זוג לצורך הזדווגות. טקס ההזדווגות בקוקייה המצויצת מלווה בהשמעת קולות רמים של שני בני הזוג. בשלב מסוים הזכר ירד לקרקע ויחפש זחל כדי לתת לנקבה. הנקבה שממתינה על ענף בשקט תתחיל לקרא לזכר בקול חלש כמו מבקשת אוכל. הזכר, לאחר שתפס זחל, יעוף אל הנקבה ויגיש לה את הזחל תוך כדי ההזדווגות

בניסויים ותצפיות שערכתי בשש עשרה השנים האחרונות לא נמצא ולו גם מקרה אחד של דחיית ביצת קוקייה ע"י העורב האפור, הניסויים כללו העברת ביצי קוקייה מקן עורב אחד לאחר והכנסת ביצי דמה לקיני עורבים אפורים. יש המדמים את מערכת היחסים בין הטפיל לפונדקאי כ"מרוץ חימוש" אבולוציוני בו כל פיתוח התאמה או התנהגות שיפתח צד א, תגרור פיתוח אמצעי הגנה כנגדו על ידי צד ב. כפי שהזכרתי קודם לכן, אחד ממוקדי המחקר בקו-אבולוציה שבין הטפיל לפונדקאי, הינה אפשרות הזיהוי ודחית ביצי הטפיל ע"י הפונדקאי, ומנגד- פיתוח חקיינות של ביצי הפונדקאי על ידי הטפיל. אבחנה ופגיעה בביצת הטפיל תיתן יתרון לפונדקאי, אך תפעיל סלקציה שתביא לאבולוציה של דמיון, מימיקרי בביצי הטפיל. יוצא אפוא שכאשר הפונדקאי מבחין ודוחה ביצים שנבדלות מאלו שלו, הוא בה בשעה גורם להנעת תהליך סלקציה שיהפוך במרוצת הדורות את ביצי הקוקייה לדומות יותר לביציו שלו. כמובן שבטבע תהליך זה אורך דורות רבים. היו שהציעו שאחת הסיבות האפשריות לכך שהעורב האפור, למרות חכמתו ויכולת הלמידה המפותחת שלו, לא מראה יכולת להבחין בין ביצים או בין גוזלים, היא שהמפגש שלו עם הקוקייה המצויצת הוא עדיין קצר ימים בקנה מידה אבולוציוני. לטענתם, אם נמתין דורות רבים הרי שיכולת כזו תתפתח. לעומתם יש הטוענים כי העורב והקוקייה חיים ביחד כבר דורות כה רבים, כך שניתן להניח שאם העורבים עדיין נמנעים מלהשליך את ביצי או גוזלי הקוקייה, יש להם כנראה סיבה טובה לכך, אך היא נעלמת מעיננו. רעיונות ברוח זו הציע פרופ' אמוץ זהבי וניתן להרחיב ולקרוא עליהם בספרו על טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה

אין ספק שהמראה של זוג עורבים המטפל בגוזלי קוקייה מצויצת ימשיך לקרוא תגר על הבנתנו את בעלי החיים, ושאלות רבות ימתינו למחקרים נוספים. תמוהה במיוחד העובדה שהעורבים ממשיכים לטפל בגוזל הקוקייה ולהגן עליו גם שבועות רבים לאחר שפרח מהקן וכאשר הוא נראה כקוקייה בוגרת לכל דבר. חשוב לזכור כי עורבים אלו ממש יתקיפו קוקייה בוגרת שתתגנב לאזורם, וזאת למרות שהדמיון שלה לגוזל הקוקייה המגודל שלהם הוא רב ביותר. אחת השאלות המסקרנות הנוספות היא כיצד ובאיזה שלב יודעת הקוקייה שהיא בעצם קוקייה ולא עורב. מה גורם לה לעזוב לבסוף את הוריה המאמצים ולהצטרף לקהילת הקוקיות. האם תשוב אליהם אי פעם? האם תזכור אותם? בשלב זה אין לדעת


הכותב הוא צפר וצלם טבע.